ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
27196-08-14
01/06/2015
|
בפני השופטת:
דיתה פרוז'ינין - נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד חסן בורקאן
עו"ד יואל אייזנברג
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ענבל לש
|
| פסק דין |
1.התובע טוען כי נפגע בתאונה בדרך מהעבודה ביום 16.6.1994, ואולם הודעה על פגיעה בעבודה הגיש התובע לנתבע רק ביום 26.6.2013, היינו 19 שנה לאחר מכן.
הנתבע טוען כי מדובר בשיהוי משמעותי ביותר המצדיק את דחיית התביעה, כי לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי הניכר בהגשת התביעה, וכי בשל הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) והוראות 107 לחוק אין התובע זכאי לתשלום כלשהו.
התובע טוען מנגד כי אין הצדקה לדחיית התביעה מחמת שיהוי שכן העובדות בעניין התאונה נתמכות במסמכים ובכלל זה מסמכים רפואיים, כי הנתבע לא ניסה לחקור את התובע, וכי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי חלוף הזמן מונע ממנו את בירור העובדות לאשורן.
2.סעיף 296(א) לחוק קובע כי:
"כל תביעה לגמלת כסיף תוגש למוסד תוך שנים עשר חדשים מהיום
שבו נוצרה עילת התביעה"
אין כל ספק כי התובע לא מילא אחר הוראות החוק בעניין זה. התביעה הוגשה באיחור רב מאד, שהינו בלתי סביר. יתר על כן, לא הובא כל הסבר מניח את הדעת לאיחור הרב בהגשת התביעה. התובע טוען כי סבר שהמעביד הגיש את התביעה במקומו. הסבר זה אינו מצדיק שיהוי של כמעט שני עשורים. אם אמנם סבר כך התובע, היה עליו לעשות את הבירורים המתאימים בסמוך למועד התאונה הנטענת (ראו בעניין זה: עב"ל 15420-1-14 שושנה דוד – המל"ל, ניתן ביום 23.11.2014).
3.התובע טוען כי אין כל קושי לברר את נסיבות התאונה משום שהן עולות ממסמכים שונים שבידיו. אין כל ממש בטענה זו כאשר מדובר באירוע שארע לפני כ-19 שנה. אכן, נפסק לא אחת כי המבחן הראוי לשלילת קצבה מן המבוטח הינו ההכבדה שתיגרם למשיב בשל חלוף הזמן, וכי רק אז תהיה הצדקה לנגוס בקצבת המבוטח (דב"ע נג/0-26 יחיא ממן – המל"ל (לא פורסם). מטעם זה יתכן שבנסיבות מסויימות יהיה מקום לחרוג מהוראות סעיף 296(א) הנ"ל ולאפשר בירור תביעה וקבלתה גם אם הוגשה באיחור מסוים. אין הדברים אמורים לגבי איחור כה גדול, שלא ניתן לו כל הסבר.
תכלית תשלום גמלה לנפגע עבודה נועד ליתן מענה לצורכי הקיום השוטף של המבוטח, כאשר דרך המלך לעניין זה הותוותה בסעיף 296(א) לחוק, לפיו יש להגיש תביעה למוסד תוך שנה מהיום בו נוצרה עילתה. סעיף 296(ב) לחוק מאפשר סטייה מדרך המלך באפשרו תשלום רטרואקטיבי מוגבל. לאור זאת על המבוטח לפעול בהקדם למימוש זכויותיו כמתחייב מהמצב בו הוא נתון עם היווצרות התנאים המזכים בגמלה, ולא להמתין בהגשת התביעה מתוך הנחה שתמיד ישולם לו בגין העבר. גישה שכזאת מערערת את כל מערך הביטחון הסוציאלי, המושתת על דמי ביטוח למימון הגמלאות הגביתיות (עב"ל 711/08 צ'רבינסקי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).
4.למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי בנספחים ד1 ו-ד2 לכתב התביעה לא נכתב אלא שהתובע עבד ביום קרות התאונה הנטענת וכי סיים את עבודתו בשעה מסוימת. אין בהם דבר וחצי דבר לגבי האירוע עצמו. באשר למסמכים הרפואיים, הרי שבהם מופיעים דברים שנאמרו מפי התובע עצמו. אכן בתי הדין לעבודה מייחסים חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים, אולם בהם כשלעצמם אין די לנוכח הזמן הרב שחלף מאז שארע האירוע הנטען ועד היום.
מכל הטעמים המפורטים לעיל נדחית התביעה מחמת שיהוי.
אין צו להוצאות.