להלן המוסכמות כפי שסוכמו ע"י כב' השופטת בר"ג הישברג בהחלטה מיום 13/3/16:
[א] התובעת היא ילידת 1959, אלמנה.
[ב] התובעת מוכרת כתושבת ישראל מיום 1.7.2008 ואילך.
[ג] ביום 25.9.2011 הגישה התובעת תביעה לקצבת נכות כללית בגין ארטריטיס ראומטידית.
[ד] ועדה רפואית (אי כושר) שהתכנסה ביום 1.11.2011 קבעה כי לתובעת 100% אי כושר שנגרמו בשנת 2000, בעת שהתובעת לא הייתה תושבת ישראל. בהתאם נדחתה תביעת התובעת לקצבת נכות.
[ה] ביום 12.3.2013 הגישה התובעת תביעה שניה לקצבת נכות כללית בגין החלפת מפרק ברך שמאל. לתובעת נקבעה נכות רפואית זמנית בשיעור 50% מיום 11.11.2012 ועד ליום 30.4.2014. כן נקבעו לה 100% אי כושר לאותה תקופה.
[ו] ביום 8.4.2014 קבעה ועדה רפואית, בין היתר, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 30% בכל אחת מרגליה בגין מצב לאחר החלפת מפרק ברך.
[ז] ביום 18.1.2015 הגישה התובעת תביעה לבדיקה מחדש (החמרת מצב).
[ח] בהחלטת הנתבע מיום 28.1.2015 נדחתה תביעת התובעת לבדיקה מחדש מן הטעם שאי כושרה להשתכר נוצא בעת שלא הייתה תושבת ישראל. מכאן התביעה.
3. הפלוגתאות בהליך הן אלה:
[א] האם זכאית התובעת לעמוד לבדיקה מחדש לפני ועדה רפואית שתבחן אם הליקויים שנגרמו לתובעת בעת שהייתה תושבת ישראל גורמים לאי כושר להשתכר?
ב] בכפוף לכך האם כדין נדחתה תביעת התובעת לבדיקה מחדש?
4. המקור הנורמטיבי: סעיף 196 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 , קובע כי: "נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ ישראל.
5. דיון:
א. בתיק זה לא נשמעה עדותה של התובעת, כאשר הוסכם כי האמור בתצהירה – נכון. העד היחידי ששמענו היה נותן תעודת עובד הציבור מטעם המוסד מר דניאל אבוהי, מנהל מדור נכות כללית בנתבע. נציין כבר עתה כי גם עדות זו מקובלת עלינו כנכונה (למרות תמיהות מסויימות שהעלה ב"כ התובע ושנתייחס לכך בהמשך), ועל כן יש לבחון לאור מסכת הראיות (תצהיר התובעת ותעודת עובד הציבור, כולל החקירה הנגדית, האם מבחינה משפטית כדין נדחתה תביעתה של התובעת להיבדק מחדש.
ב.ראשית – לעניין הטענה בדבר הרחבת חזית- אין בתיק הרחבת חזית אסורה. הנתבע טען בסעיף 10 לכתב ההגנה כי "אי כושרה של התובעת להשתכר נוצר כאשר לא הייתה תושבת". משמעות הדבר כי לא הייתה אמורה לקבל כספים עבור נכות שנוצרה בזמן שלא הייתה תושבת. לו היה הנתבע מבקש על סמך סעיף זה - לקזז כספים שניתנו לה בטעות מבלי שהדבר נרשם במפורש בכתב ההגנה – ייתכן וניתן היה לראות בכך הרחבת חזית. אך כל עוד אין טענה כזו, אלא רק טענה כי בשל העובדה שאי כושרה נוצר כאשר לא הייתה תושבת, ממילא ברור שלדעת המוסד איננה זכאית לקבל זכויות בגין אי כושר שנוצר בזמן שלא הייתה תושבת.