ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
25682-06-14
19/10/2014
|
בפני סגנית הנשיא:
איטה קציר
|
- נגד - |
מערער:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד ברוך דויטשר
|
משיב:
ע.א.א. עו"ד אשרף קטאוי
|
פסק דין |
1.זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים אשר סיכמה דיוניה ביום 30.4.14 (להלן - הוועדה).
2.המשיב (להלן – המבוטח) נפגע בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה ביום 2.8.05 במסגרתה סבל מחבלת ראש. בשנת 2009 נקבעו למבוטח 20% נכות בתחום הנוירולוגי בעקבות הפגיעה והופעלה תקנה 15 ברבע. על החלטה זו הגיש המבוטח ערר בטענה כי היה על הוועדה לקבוע נכות גם בשל מחלת הטרשת הנפוצה ממנה הוא סובל, הוועדה לעררים לא עשתה כן ולבסוף, לאחר הליך משפטי, חזר בו המבוטח מעררו והחלטת הדרג הראשון נותרה על כנה.
ביום 1.9.11 החל הליך בדיקה מחדש ביוזמת המוסד לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה), במסגרתו נקבעו למערער 60% נכות ונקבע כי מחלת הטרשת הנפוצה ממנה סובל המבוטח היא תולדה של הפגיעה בעבודה.
על קביעה זו הוגשו מספר ערעורים מטעם המוסד, בבל 55401-02-13 ובבל 22658-10-13, בטענה כי הוועדה הרפואית שוגה כשהיא קובעת כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הטרשת הנפוצה לבין הפגיעה שהוכרה.
3.הוועדה נשוא הערעור התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין בבל 22658-10-13 מיום 24.12.13 (להלן – פסק-הדין) בו נקבע כי נפל פגם בהנמקת הוועדה שקבעה כי יש להעניק את הנכות שכן לא ניתן לשלול כי קיים קשר בין האירוע שהוכר לבין התפרצות מחלת הטרשת הנפוצה, שכן הממצאים והמסקנה צריכים להיות על דרך החיוב או השלילה אך לא על דרך הספק. לפיכך, הוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתנמק קביעתה לעניין קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המערער לבין הפגיעה שהוכרה.
בפסק-דין זה נדחתה טענת המוסד לפיה אין הוועדה הרפואית המתכנסת בהתאם להוראות תקנה 37 לתקנות הנכות מוסמכת להורות על שיעור נכות גבוה מזו טרם הבדיקה מחדש.
4.הוועדה התכנסה בעקבות פסק-הדין בתאריכים 5.3.14 ו- 30.4.14 וקבעה כי לאחר שעיינה במספר מחקרים היא מוצאת כי קיים קשר סטטיסטי משמעותי בין חבלת ראש והתפרצות טרשת נפוצה ולכן היא קובעת שקיים קשר סיבתי כאמור. מכאן הערעור שלפני.
5.המוסד טוען, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, לא ניהלה דיון ענייני בטענות המוסד והיא נעולה בדעתה. עוד נטען כי היה על הוועדה לפרט ולקבוע מהי האסכולה המקובלת והאם קביעתה תואמת אסכולה זו, וכי גם המאמרים עליהם הסתמכה הוועדה אינם תומכים במסקנתה.
6.מנגד, טען המבוטח, כי יש לדחות את הערעור בגלגולו השלישי, כי המוסד עושה שימוש לרעה בהליכי משפט וכי הוועדה קיימה דיון מעמיק והגיעה למסקנה רפואית מבוססת ומנומקת.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: