המוסד לבטוח לאומי נ' ל.ר.צ.

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים(נפגעי עבודה) מיום 24.11.15 במסגרתה נקבעו למשיבה 70%נכות הכוללים 25% נכות בגין ליקוי שמיעה.

טענות המערער:

2.המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 30.10.11 בעקבותיה נפגעה באגן ובחלק גופה התחתון.

3.לבקשת המשיבה דנה הוועדה ביום 12.5.15 בפגימה שנטענה על ידי המשיבה, ליקוי שמיעה.

4.הוועדה התייחסה לשתי אודיוגרמות שהיו בתיקה של המשיבה האחת מיום 26.3.15 והשנייה מיום 22.3.15. הבדיקה מיום 22.3.15 כלל לא הייתה בדיקה של המשיבה אלא של מבוטח אחר.

5.לבקשת הוועדה בצעה המשיבה בדיקת שמיעה נוספת בבית חולים שיבא. ביום 28.7.15 קבעה הוועדה למשיבה 25% נכות לפי סעיף 72(1)ו'6 ללא כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה ובין התאונה.

6.המשיבה נפגעה פגיעת אגן בתאונת הדרכים ולא פגיעת ראש. לא הוצגו על ידי המשיבה מסמכים המעידים על פגיעת ראש על כן, הוועדה העניקה למשיבה אחוזי נכות בשל ירידה בשמיעה , מבלי שהוסבר הקשר הסיבתי בין התאונה ובין הפגימה הנטענת. כמו כן האודיוגרמות עליהן בססה הוועדה קביעתה בוצעו כארבע שנים לאחר התאונה ואין הדבר סביר כי הליקוי הינו תוצאה של התאונה שכן לא הוצגו ממצאים המעידים על פגיעה שמיעתית סמוך לתאונה.

7.היה על הוועדה לקבוע קשר סיבתי ולאחר מכן לדון בחלק בירידה בשמיעה אשר יש לייחס לתאונה, אם בכלל. העדר קביעת קשר סיבתי מהווה טעות משפטית בעטיה יש להורות על החזרת ההליך אל הוועדה על מנת שתסביר האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובלת המשיבה ובין התאונה.

טענות המשיבה:

8.הוועדה הרפואית פעלה על פי סמכותה והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק והקשר בין הפגיעה לנזק. כמו כן אין בפני בית הדין שאלת חוק המצדיקה התערבות בית הדין.

9.טענות המערער נעדרות כל בסיס מאחר ופגיעת המשיבה הייתה פגיעה רב מערכתית ואין ספק כי הוועדה בחנה את שאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הרב מערכתית בתאונה ובין הפגיעה בשמיעה.