ב"ל 25094-02-13 . לפני

1.התובע מבקש שמחלת סרטן ריאות בה לקה תוכר כמחלת מקצוע או כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2.הנתבע הסכים למינוי מומחה רפואי לבדיקת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ובין מצבו הרפואי של התובע, על פי תורת המיקרוטראומה בלבד. בנוסף, הנתבע הסכים שהתובע נחשף לחומרים אבק פיברגלס וחומר פחחים.

3.לטענת התובע, הוא עבד כל חייו, מגיל 13, במוסך. במסגרת עבודתו, התובע נחשף משך עשרות שנים באופן יום יומי לאדים רעילים, לתרכובות גזים ולחומרים כימיים רעילים. בנוסף נחשף לאבק רב ולאסבסט, לעשן מכוניות ומשאיות, כולל מנועי דיזל ישנים.

התובע מבקש לקבל את הפרטים שמסר בחקירתו בפני חוקר הנתבע, לפיו הוא ספג "המון חומרים רעילים בגוף", עסק בהחלפת אגזוזים, ניקוי רדיאטורים ובמסגרת זו מילא פיברגלס ושפשף את החומרים שיצרו אבק. כמו כן, הפנה להסברים שנתן ביחס לפעולות אלה, במסגרת עדותו בבית הדין. התובע הפנה לעדותו בה תיאר פעולות של ריתוך והלחמה וכן חשיפה לסיליקון ודבק מגע, ציפוי ניקל וניקוי חול.

4.לטענת הנתבע, לא הוצגו ראיות לגבי שימוש בחומרים, תדירות השימוש ורמת החשיפה. לעומת זאת, עלה מעדותו של התובע במהלך השנים לא עבד רק כפחח, אלא ביצע תפקידים נוספים, כגון מנהל עבודה, שמאי ומנהל מוסך. בתפקידים אלה לא ביצע את הפעולות שתיאר ולא נחשף לאותם החומרים. אשר לטענה כי התובע נחשף לחומרים מזיקים ומסוכנים, זו נטענה בעלמא וניכר כי עדותו של התובע היתה מוגזמת. התובע לא ידע להשיב מהם החומרים שצוינו בתצהירו, לא ידע להסביר למה שימש כל חומר וכיצד השתמש בו, מה היתה תדירות השימוש או כל פרט אחר רלוונטי. עוד נטען כי לא די באמירות כלליות לגבי שימוש בחומרים מסוכנים והיה על התובע להוכיח פוזיטיבית את אופן החשיפה שלו.

ביחס לעשן מנועים, הנתבע טען כי התובע הודה שבמהלך הטיפול ברכבים המנוע דומם וחשיפה אקראית לעשן כלי רכב מתבצעת גם ברחוב ובכל מקום בו קיים כביש.

אשר למחלת מקצוע, נטען כי טענות התובע כלליות וכי התובע לא הצביע על הפריט הרלוונטי לעניינו.

מחלת מקצוע

5.התובע לא הפנה לפריט מסויים מתוך רשימת מחלות המקצוע שהוכרו בדין (למעט "הפנייה" לסעיף 1, פרק ראשון לחלק ב' לתקנות, בהודעת התובע מיום 14.11.13). מחלת מקצוע מוגדרת בסעיפים 79 ו – 85 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) כמחלה שנקבעה ככזו בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 (להלן – התקנות). על פי הדין, השיטה שנקבעה בחוק לעניין הכרה במחלת מקצוע היא שיטת ה"רשימה הסגורה" (עב"ל (ארצי) 738/08 המוסד לביטוח לאומי – אלטיט, 18.11.10). על פי פריט 22 לחלק ב' לתקנות, סרטן הריאות הוכר כמחלת מקצוע למי שעבד בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט לפחות 10 שנים לפני אבחון המחלה.

מכאן, שהמחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלה מהם החומרים אליהם התובע נחשף במהלך עבודתו, רלוונטית רק לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה ואילו לצורך הדיון ב"מחלת מקצוע", נדרשת הכרעה רק בנושא החשיפה לאבק סיבי אסבסט.