ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
24932-09-14
21/02/2017
|
בפני השופט הבכיר:
ד"ר יצחק לובוצקי
|
- נגד - |
תובעת:
ז.ג. עו"ד צבי הלוי
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד שירלי צ'רניקר
|
פסק דין |
התובעת, ילידת 1953, עובדת כאחות בשירותי בריאות כללית, החל משנת 1984, תחילה במרכזים הרפואיים השרון ושניידר והחל משנת 2006, במרפאת טרום דיאליזה בקרית אונו, כמרכזת תחום יחידת פרה-דיאליזה במחוז דן-פ"ת (סע' 2-3 לתצהיר התובעת).
התובעת טוענת, כי ביום 26.2.13 טיפלה בפציינט בעל משקל כבד במיוחד, השוקל מעל 100 ק"ג. תוך כדי הכנתו לעירוי והחדרת העירוי, ביקש הפציינט להעלות את רגלי הכורסא. התובעת לדבריה התכופפה ומשכה בידית הכורסא לצורך העלאת רגלי המטופל, אך הידית נתקעה ולא התקדמה. התובעת הפעילה כוח בעוצמה רבה, ולפתע חשה כאב חד בכתף ימין (סע' 5 לתצהיר התובעת).
התובעת סובלת מפגימה בכתף ימין אותה היא מייחסת לאירוע הנ"ל.
הנתבע סירב להכיר באירוע כ"תאונת עבודה", ולפיכך הוגשה התביעה הנוכחית.
לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שהוצגו בפני, אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל הרובץ על כתפיה להוכיח "אירוע תאונתי" בעבודה. להלן הנימוקים:
א.לאחר האירוע הנטען המשיכה התובעת בעבודתה ופנתה לראשונה לטיפול רפואי רק ביום 25.7.13, כחמישה חודשים לאחר מכן (ת/2, ת/3) (עמ' 5 ש' 5-6). בת/2 נרשם "כאבי כתף ימין לאחר הרמת משא כבד בעבודה לפני כחודשיים" (הדגשה הוספה). לשאלה, מדוע נרשם הרמת משא כבד ולא משיכת ידית, השיבה התובע "לא יודעת". כמו כן, אין הרישום מתיישב עם מועד האירוע הנטען, ועדות התובעת בקשר לכך אינה משכנעת (עמ' 4 ש' 28-32, עמ' 5 ש' 1-2).
ב.לדברי התובעת, בשל הכאבים ועד לפנייה הראשונה לטיפול רפואי, התייעצה היא עם חבריה לעבודה ונטלה מהם מרשמים למשככי כאבים (סע' 8 לתצהיר התובעת), אך אין כל תיעוד בקשר לכך. גם לא הובא מי מבין עמיתיה לעבודה לעדות בקשר לנטילת התרופות (עמ' 5 ש' 11-18).
ג.קיימת פנייה של התובעת לטיפול רפואי ביום 5.3.13 (ת/4) אך אין בה כל אזכור לכאבים בכתף. התובעת טענה כי פנתה לרופא המשפחה בקשר לעניינים רפואיים אחרים, אך תמוה שהתובעת טוענת כי סבלה מכאבים, נטלה משככי כאבים, אך לא ציינה דבר בקשר לכך (עמ' 5 ש' 24-26).
ד.החולה/הפציינט עצמו, לא הובא לעדות מטעם התובעת.
ה.העדה מטעם התובעת, הגב' שרה חדד, לא ראתה את המקרה, אלא, אלא רק שמעה את התובעת זועקת מכאב (עמ' 4 ש' 6-7). העדה אינה זוכרת את מועד האירוע. גב' חדד הוסיפה כי: "אין דבר כזה שרופאים במרפאה נותנים לנו טיפול בלי שיש תיעוד. הכול מתועד." (עמ' 4 ש' 13). זאת בניגוד לעדות התובעת, לפיה ניתן לה מרשם למשככי כאבים ללא כל רישום מסודר.