ב"ל 24823-12-13.21 ינואר 2015

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לניידות מיום 31.10.2013, לפיה, סוג הליקוי של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים בגמלת ניידות.

2.הוועדה הרפואית מדרג ראשון שהתכנסה בעניינו של המערער ביום 31.10.2012 קבעה, כי ליקויו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים.

על קביעה זו הגיש המערער ערר, אשר נדחה ביום 23.1.2013.

המערער פנה לבית הדין וערער על קביעת הוועדה לעררים, וביום 30.6.2013 ניתן פסק דין בתיק 52554-02-13, לפיו, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים אשר תסביר האם יש בחוות הדעת של ד"ר ששון וד"ר לנגר כדי לשנות את דעתה.

3.הוועדה התכנסה כאמור, ביום 31.10.2013, והחליטה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר לנגר, 28.6.10 בו מפרט בצורה מדוקדקת את צרכיו ואפשרויותיו השיקומיות של המערער ואינו מתייחס כלל לסעיפי הניידות. חוות הדעת של ד"ר אברהם ששון, אורטופד, מ- 10/2004 ומתאריך 28.7.10 בו מתאר שוב את פגיעותיו של המערער וקובע סעיפי נכות כלליות על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי לנפגעי עבודה. גם בחוות דעת זו אין כל התייחסות לסעיפי ליקוי על פי רשימת הליקויים של הסכם הניידות. הוועדה מצאה בבדיקתה ממצאים בחלקם שונים מאלה שנמצאו בחוות הדעת אולם בכל מקרה, מדובר בפגיעה וחוסר תנועה בקרסול אחד כאשר סעיף הניידות (ג/1) מחייב קישיון של שני הקרסוליים כדי ליישם סעיף זה. לכן אין בחוות הדעת של ד"ר לנגר וד"ר ששון בכדי לשנות את החלטתה מתאריך 23.1.13".

טענות המערער

4.המערער טוען כי וועדת הערר לא קיימה את האמור בפסק הדין, ובכלל זה, לא פירטה ולא הסבירה מדוע הממצאים בחוות הדעת של ד"ר ששון וד"ר לנגר, אינם עונים על סעיף ליקוי על פי הסכם הניידות.

עוד טוען המערער, כי הוועדה לא הסבירה מהם ממצאי בדיקתה, בשים לב לכך שלא ערכה בדיקה קלינית, אורתופדית ונוירולוגית.

משכך, יש להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה.

טענות המשיב

5.המשיב טען כי הוועדה פעלה בהתאם למקובל ולהוראות פסק הדין, ציינה את טענות המערער, סיכמה וקבעה כי אין שינוי בהחלטתה, תוך שהתייחסה בצורה עניינית לאמור בחוות הדעת, וציינה כי סעיפי הליקוי לא ניתנים ליישום כאשר ליקוי המערער אינו כולל קישיון בשני הקרסוליים.

עוד טען המשיב, כי הוועדה לא נתבקשה לבדוק בשנית את המערער ועל כן לא טעתה, שעה שלא ערכה בדיקה של המערער.