פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע, יליד 1958, עבד החל משנת 1966 עד לשנת 2009 בתעשייה האווירית. ברוב רובן של שנות עבודתו שימש כטכנאי מטוסים (עד לשנת 2002), בהמשך למשך כשנתיים עסק בניהול פרויקטים, והחל משנת 2004 ועד לפרישתו היה מבקר מנועי מטוסים.

בשנת 2013, ארבע שנים לאחר פרישתו, הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעות בכפות הידיים והצוואר נדחתה. התביעה נדחתה ביום 1.1.14, ובהמשך לכך הגיש את התביעה שבפנינו, וזאת ביום 12.11.14.

2.דיון מוקדם התקיים בפני כב' השופטת חנה טרכטינגוט ביום 3.8.15, ולאחריו הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. דיון הוכחות ראשון התקיים ביום 24.1.16, ובמהלכו התקיים החלק הראשון של חקירתו של התובע. ביום 13.6.16 הסתיימה חקירתו של התובע, וכן נחקר נציג התעשייה האווירית. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

3.התובע טוען כי מתקיימת בעניינו תשתית עובדתית להכרה בפגיעה, לפי הלכת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע, בכל הקשור לפגיעותיו בכפות הידיים ובצוואר. לטענתו, במהלך השנים הרבות שבהן שימש כמכונאי הוא נדרש באופן שוטף ויומיומי לפתוח, לסגור ולהדק עשרות רבות של ברגים ואומים מדי יום, וכל זאת תוך ביצוע עשרות רבות של פעולות חוזרות ונשנות של אימוץ וסיבוב כפות הידיים והאצבעות ותוך הפעלת לחץ עליה. כמו כן טען שעשה שימוש קבוע בכלים פניאומטיים רוטטים (ובין היתר: מברגי אוויר, מקדחות, פטישה אוויר, משחזות אוויר) וכן בכלים לא רוטטים (ובין היתר: בוקסות, מנואלה, רינגים, מפתחות לפתיחה/הידוק ברגים, פליירים ועוד). לבסוף טען כי בשל מיקום החלקים במנוע הוא נדרש לעבוד בתנוחה לא נוחה של הצוואר, ובין היתר כאשר עבד בעמידה היה עליו להטות את הראש כלפי מטה לעבר המנוח וחלקים, ולהיפך, כאשר עבד על חלקי המנוע התחתונים היה עליו להטות את הראש כלפי מעלה, והכל במשך שעות ארוכות ותוך שימוש בכלים רוטטים. התובע מוסיף שהוא עבד לכל אורך תקופת עבודתו חמישה ימים בשבוע, כאשר בשנים הראשונות עבד שישה ימים, ובכל יום עבודה עבד כ- 8.5 שעות ביום, כשלזאת נוספו שעות נוספות רבות.

התובע מציין שבמשך שנתיים בלבד, בין השנים 2002 ל- 2004, הוא עבד בניהול פרויקטים, ואין הוא טוען לקיומה של תשתית עובדתית לפי הלכת המיקרוטראומה ביחס לתקופת עבודה קצרה זו. עם זאת, הוא מוסיף וטוען לתשתית עובדתית למיקרוטראומה ביחס לחמש השנים האחרונות, שבהן עבד בביקורת מנועים. לבסוף, טוען התובע שעדות המעסיק כפי שהובאה הן בשאלון שנמסר לביטוח הלאומי והן בבית הדין, תומכת בעמדתו.

4.הנתבע, מנגד, טוען שלא ניתן להסיק מהשאלון שמילא התובע עם הגשת תביעתו, כמו גם מעדותו ומעדות המעסיק מה היה סדר, רצף ותדירות הפעולות שביחס אליהן טוען התובע למיקרוטראומה. הנתבע מוסיף וטוען שהתגלו סתירות רבות בגרסאות אותן הציג התובע, ושבכל מקרה גם ברור שעבודתו הייתה מגוונת ביותר ולא כללה פעולות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה וברצף כנדרש לצורך הכרה במיקרוטראומה. עוד מוסיף הנתבע שגם תנוחה סטטית מתמשכת שלה טען התובע, ביחס לפגיעה בצווארו, איננה מקימה עילה להכרה בפגיעה לפי מיקרוטראומה.

דיון והכרעה

מיקרוטראומה