ב"ל 24257-03-14.27 דצמבר 2014

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה לערערים (אי כושר) מיום 20.2.14 (להלן: "הוועדה").

2.הוועדה קיבלה את הערר בחלקו, וקבעה כי המערערת איבדה 65% מכושרה להשתכר וכך נקבע:

"הוועדה עיינה במסמכים שבתיק, ראיינה את התובעת שהגיע בלוויית אחותה.

מדובר בתובעת ילידת 1959 אשר אובחנה כסובלת מהפרעה במתן שתן – 20%, מחלת ראות – 30%, ברכיים – 20%, ע"ש מותני – 15%, כף יד ימין – 20%, דכאון – 10%.

מדובר במערערת הסובלת ממספר רב של מחלות הגורמות למגבלה תפקודית וצמצום באפשרויות התעסוקה. המערערת עובדת באופן חלקי בליווי קשישים בעבודה שאינה כוללת מרכיב גופני אלא ליווי בלבד, ועבודה זו מתאימה למגבלותיה הרפואות ושאר נתוניה עקב חוק מוהרה. עקב הצמצום באפשרויות התעסוקה מקבלת הוועדה את הערר בחלקו וקובעת לראותה כמי שאיבדה 65% מכושרה להשתכר".

טיעוני הצדדים-

3.לטענת המערערת, שגתה הוועדה עת לא נתנה דעתה לחוות דעתו של המומחה התעסקותי ד"ר ברוצקי מיום 8.4.13 אשר קבע כי העבודה אותה מבצעת המערערת בפועל , אינה תואמת את נכויותיה הרפואיות ואת מגבלויותיה. המערערת הוסיפה, כי היא עובדת בליווי קשישים בלית ברירה, מאחר ואין ברשותה כסף לרכישת תרופות, כפי שאף טענה בפני הוועדה, ועובדה זו אינה מעידה על כושר השתכרותה.

4.מנגד, טען המשיב, כי אין פסול בכך שהוועדה לא נתנה דעתה לחוות דעתו של ד"ר ברודסקי, משזו הוגשה לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) ולא לוועדה לעררים (אי כושר) ועניינה דרגת אחוזי הנכות שיש לקבוע למערערת, ולא דרגת אי הכושר. עוד טען המשיב, כי דעתה של הוועדה, ממילא כדעתו של ד"ר ברודסקי, אשר קבע כי המערערת מסוגלת לעבוד באופן מצומצם, ולא קבע כי המערערת איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה. המשיב הוסיף, כי המערערת עצמה ציינה בפני הוועדה כי היא עובדת במשרה חלקית, 4 שעות ביום, 5 פעמים בשבוע. לבסוף ציין המשיב, כי קביעת הוועדה עולה בקנה אחד עם קביעת הרופא המוסמך ועם דוח פקידת השיקום.

דיון והכרעה- 

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל ואפרט.