פלוני נ׳ ביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע שאירע לו לדבריו ביום 23.7.19 כאירוע תאונתי בעבודה, שהוביל לטענתו, לפגיעה בברך שמאל.

רקע עובדתי:

1. התובע, יליד 1979, עבד בתקופה הרלבנטית כמהנדס בדיקות תוכנה בחברת ההייטק 'רד בנד בע"מ' באזור התעשייה בהוד השרון (להלן – החברה).

    

2. התובע הגיש לנתבע ביום 4.8.20 תביעה לתשלום דמי פגיעה שנדחתה במסגרת מכתב הדחייה מיום 9.5.21.

    

3. על רקע האמור הוגשה התביעה שלפנינו.

    

   עיקר טענות הצדדים:

4. לטענת התובע: א. בתאריך 23.7.19 התובע יצא להפסקת צהריים עם חברו מר יצחק סימאי (להלן – מר סימאי). התובע ומר סימאי הגיעו למתחם שרונים אשר נמצא מרחק קצר ממשרדי החברה. כאשר התובע ומר סימאי עברו ליד מסעדת 'דיינר - מקום של בשר', התובע החליק על שלולית מים שהייתה על המדרכה עקב השקיית אדניות של המסעדה.

   ב. חוקרי הנתבע לא חקרו את מר סימאי ולא פנו לחבר לעבודה של התובע אשר התובע סיפר לו למחרת התאונה על שארע ולו היו עושים כן היה נחסך ההליך.

   ג. הדיווח המאוחר למעסיק על קרות האירוע קרה מאחר והתובע חשש שיפוטר.

   ד. בהתאם לאופי העבודה בתחום ההייטק עובדים זכאים לצאת לארוחת צהריים מבלי להחתים כרטיס. המעסיק לא היה מספק ארוחות במקום העבודה, דבר שאילץ את העובדים לצאת לאכול בחוץ את ארוחת הצהריים.

   ה. גרסתו של התובע הייתה עקבית ונתמכה בעדות מר סימאי.

    

5. לטענת הנתבע: א. התובע לא הוכיח קרות אירוע תאונתי לפי סעיף 80(4) לחוק ולא הוכיח את מועדו. התובע הגיש את התביעה בשיהוי.

   ב. התובע לא הוכיח כי המעסיק היה מודע ליציאתו למקום הנ"ל וכי זה המקום בו התובע סועד בדרך כלל במהלך עבודתו.

   ג. התובע לא הודיע למעסיק על האירוע בשעתו. התובע הודיע למעסיק על האירוע רק לאחר סיום עבודתו ולמעלה משנה ממועד קרות האירוע הנטען.

   ד. התובע טען שפנה לטיפול רפואי כעבור שבועיים, מכאן שאין כל תיעוד רפואי של האירוע מזמן אמת. באישור הרפואי אין כל טענה להחלקה, אין טענה לנפילה ואין טענה שהתובע נפגע בדרכו מהעבודה לארוחת צהריים.

   ה. המעסיק ציין, כי התובע כלל לא נעדר מעבודתו עקב האירוע הנטען.

   ו. התובע לא זימן לעדות את נציג המעסיק שיעיד כי הייתה אפשרות לצאת להפסקת צהריים של עד כשעה; התובע לא הציג ראיה לכך שאכל במסעדה מסוימת ביום האירוע הנטען; דו"ח הנוכחות מיום האירוע הנטען לא מציין כל יציאה מהעבודה ואינו מראה כל היעדרות; התובע אישר שהוא לא יכול להציג אישור מחלה; התובע לא זימן אף עובד מהחברה שיעיד שידע על האירוע הנטען; התובע הודה שלקח תרופות עוד בטרם פנה לרופא.

   ז. היציאה לארוחה עם מר סימאי לא הייתה שגרתית.

    

   המסגרת הנורמטיבית:

6. סעיף 80(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע, כי "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם – ... (4) אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

7. בפסק הדין עבל (ארצי) 17402-09-19 המוסד לביטוח לאומי – ברק אלון, 24.2.21, נפסק, בין היתר, כדלקמן:

    

   "סעיף 80(4) לחוק קובע כמה תנאים להכרה בפגיעה בקשר להפסקת האוכל כתאונת עבודה. אותם תנאים צריכים להתפרש לא רק בצמצום, אלא גם בשים לב לתכלית של הכללה במסגרת ביטוח נפגעי עבודה של אותן תאונות המתרחשות בנסיבות הקשורות לעבודה, מחד גיסא; אך רק לגבי אותן נסיבות "... המעידות על קשר הדוק בינן לבין העבודה ..."[20] (ההדגשה הוספה – א.א.). ברוח זאת נקבע בפסיקה כי התנאי של היות ההפסקה "על דעת המעביד" מתייחס להסכמת המעביד למקום הפיסי שבו שוהה העובד ואין די בהסכמתו של המעביד לעצם קיומה של הפסקה בעבודה[21] או שהמעביד לא התנגד לה[22].

    

   27. בפסיקה שדנה בתאונות בדרך מהמעון לעבודה ומהעבודה למעון (סעיף 80(1) לחוק) נקבע כי "מטרת או כוונת הנסיעה היא אבן הבוחן המרכזית לבחינת הכרה בתאונה שארעה במהלך נסיעה תאונה בעבודה"[23]. כלומר, הבחינה אינה מתמקדת רק במסלול הפיסי של הדרך, אלא גם במטרת הנסיעה - האם המטרה של העובד הייתה להגיע מהמעון לעבודה או מן העבודה למעון או אחרת. בהתאם לכך נקבע כי ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך היתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת ברשות עצמה, הרי שהעובד לא ייחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה אירעה בדרך המקובלת שבין המעון לעבודה.

    

   28. מבחן זה יש ליישם גם לענייננו. בשים לב לתכלית הועמדת ביסוד הוספת חריג 80(4) לחוק, "מטרת ההפסקה" היא אבן בוחן המרכזית בבחינת השאלה אם הפסקת המבוטח נכנסת בגדרי סעיף 80(4) לחוק[24]. אם מטרת היציאה הייתה לאכול או שמא הייתה מטרה נוספת או אחרת ליציאה ומה הייתה המטרה המרכזית. כאשר מטרת היציאה היא למטרה אישית או כזו אשר אינה נוגעת למטרת אכילה במסגרת יום עבודה, הרי שזו לא תסווג ככזו הנכללת במסגרת סעיף 80(4) לחוק.

    

   29. התשובה לשאלה מה הייתה מטרת היציאה תענה על ידי בחינת כלל נסיבות המקרה, ובין היתר תוך התייחסות, מבלי למצות, לנסיבות הבאות: מרחק מקום ההפסקה ממקום העבודה; האם ישנן אפשרויות הסעדה קרובות למקום העבודה; מהי הסיבה המיוחדת לאכילה דווקא במקום זה (כשרות/טבעונות/אירוע אישי וכו'); האם המבוטח נפגש עם מישהו במסגרת ההפסקה ועם מי; האם היה מדובר במקום אכילה קבוע של המבוטח או של העובדים במקום העבודה; משך זמן ההפסקה.

    

    

   30. ונבהיר, כי בהתאם למציאות ימינו, שבה תחת הפסקת אוכל במקום העבודה רווחת התופעה שבה המעסיק מסדיר אפשרויות אכילה מחוץ למקום העבודה במסעדות מגוונות שאינן קבועות, הרי שאין חובה במקום אכילה קבוע ומוגדר כדי להיכנס בגדרי הסעיף. לפיכך, בהינתן הסכמה של המעסיק למגוון מקומות אכילה משתנה ובלתי קבוע, אכילה במקום כזה עשויה לענות על התנאי של הפסקה שנקבעה על דעת המעביד. כך גם לא בכל פעם שעובד ייפגש עם אדם שאינו חבר לעבודה לארוחה יצא הוא מגדרי הסעיף. הכל צריך להבחן לפי כלל הנסיבות של המקרה תוך שמירת העקרון של "קשר הדוק" לעבודה".

    

   מן הכלל אל הפרט:

8. נקדים ונציין כי לאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה לפיה התובע הוכיח את טענתו בדבר קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ביום 23.7.19. ונפרט.

    

9. לעניין עצם קרות האירוע ביום 23.7.19 מצאנו לקבוע, כי גרסתו של התובע נמצאה מהימנה, עקבית וסדורה ועל כן יש לקבלה.

    

   • כך, בתצהירו ציין התובע, כי ביום 23.7.19 בסביבות השעה 13:30 מר סימאי אסף אותו ממקום העבודה ויחדיו הם נסעו לאכול במתחם שרונים. כאשר הם ירדו מהרכב והלכו על המדרכה ליד מסעדת 'דיינר מקום של בשר', המדרכה הייתה רטובה והתובע החליק (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר).

      

   • בעדותו בפנינו (עמ' 4 שורות 6-11) שב התובע על גרסתו והעיד, כי "זה היה יומיים אחרי צום. חבר שלי התקשר בוא נלך לאכול, אנחנו אוכלים מידי פעם ביחד. בא אסף אותי באוטו ונסענו למתחם אוכל שבערך מרחק הליכה לשם הוא 10 ד', רבע שעה. בהגעה למקום, אחרי שחנינו את האוטו, ירדנו למדרכה ללכת לאכול, היו שם אדניות של מסעדה חדשה שהשקו את האדניות. היתה שלולית מים ולא שמתי לב, החלקתי על המים וסובבתי ברך שמאל ונפלתי. קמתי בכוחות עצמי, איציק צחק עליי זה היה מצחיק והלכנו לאכול". עדות התובע כאמור תאמה את האמור בתצהירו.

      

   • במסגרת חקירתו בפני חוקר המל"ל (דף 2 שורות 17-20) העיד התובע על האירוע באופן דומה.

      

   • עדות התובע כאמור נתמכה בתצהירו של מר סימאי (סעיפים 3-4 לתצהיר).

   • ראוי לציין, כי בהתאם למוצג ב' (ביקור אצל ד"ר דני יניב מיום 6.8.19) כשבועיים לאחר האירוע צוין בסיבת הפניה "... 2. לפני שבועיים סובב ברך בעבודה. מאז כאב מגיב לאטופן".

     הלכה היא, כי יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון, ובית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית, שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה (עב"ל (ארצי) 30813-11-13 ציון ערמי - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 11.3.15)).

     רישום רפואי זה בסמוך לאחר האירוע בו מצוין במפורש ע"י התובע שהוא "סובב ברך בעבודה", מחזק את גרסתו של התובע.

      

   • לא נעלמו מעינינו טענות הנתבע לפיהן התובע לא נעדר מעבודתו עקב האירוע ודו"ח הנוכחות לא מעיד על יציאתו של התובע לארוחת צהריים; התובע לא הציג ראיה לכך שאכל במסעדה מסוימת ביום האירוע; התובע לא הציג אישור מחלה; התובע לא זימן אף עובד מהחברה שיעיד שידע על האירוע הנטען והתובע הודה שלקח תרופות עוד בטרם פנה לרופא. יחד עם זאת, אנו סבורים, כי התובע סיפק הסברים מניחים את הדעת לאמור ונפרט.

     1. אכן מדו"ח הנוכחות עולה, כי לא נרשם בו שהתובע נעדר מהעבודה לצורך ארוחת צהריים ואף לא צוין שהתובע נעדר מעבודתו לאחר האירוע. אולם, התובע העיד, כי בתחום ההייטק לא מעדכנים על יציאה מהעבודה לארוחת צהריים ובמקום העבודה בו עבד לא מחתימים את כרטיס הנוכחות בעת ההיעדרות (עמ' 4 שורה 35 עד עמ' 5 שורה 4).

     2. לעניין אישורי המחלה ציין התובע, כי בחברה לא ביקשו להמציא אישור כאמור (עמ' 5 שורות 22-23).

     3. לעניין אסמכתא לקיום ארוחת צהריים במתחם חצי חינם פרט התובע בעדותו היכן אכל וציין, כי הוא לא שומר קבלות עבור ארוחת הצהריים (עמ' 4 שורות 15-21). עדות זו נתמכה בעדות מר סימאי.

         

         

         

     4. לגבי נטילת התרופה הסביר התובע, כי הוא נטל את התרופה לנוכח תאונות שאירעו לו בעבר ולאחר שידע שהיא משפיעה עליו לטובה (עמ' 6 שורות 17-22).

     5. לעניין זימון עדים מטעם התובע יצוין, כי התובע זימן לעדות את חברו שנכח עמו בעת קרות התאונה. לעניין חברים אחרים מהעבודה יובהר, כי אף עובד מהחברה לא נכח בעת התאונה, התובע מסר את פרטיהם במועד בו נחקר ע"י חוקר המל"ל והנתבע לא מצא לנכון לתשאל את אותם עובדים לאחר חקירת התובע על מנת לאמת את גרסתו. בנסיבות אלו אין לנתבע אלא להלין על עצמו.

         

   • לנוכח האמור מצאנו לקבוע, כי התובע הוכיח את קרות האירוע התאונתי ביום 23.7.19 עת החליק על מדרכה בסמוך למסעדת 'דיינר – מקום של בשר'.

      

     התאונה אירעה בדרכו של התובע למסעדה ועקב סיכוני המקום

10. מחומר הראיות עלה, כי התאונה אירעה כאשר התובע נסע עם חברו, מר סימאי, לאכול ארוחת צהריים במתחם חצי חינם הסמוך למקום העבודה.

     

    • כך, התובע העיד, כי הוא ומר סימאי אוכלים לעיתים יחדיו ובמועד התאונה, מר סימאי אסף את התובע ברכבו ולאחר שחנו, הם הלכו לכיוון מתחם חצי חינם והתובע החליק (עמ' 4 שורות 6-11). עדות זו ניתנה ע"י התובע אף במסגרת חקירתו ע"י חוקר המל"ל ובתצהירו. מעבר לאמור, מעדות התובע עולה, כי מרחק המסעדה ממקום העבודה היה קצר וארך כחמש דקות נסיעה ברכב (עמ' 4 שורות 26-27).

       

    • מר סימאי הצהיר על כך באופן דומה במסגרת תצהירו ואף עדותו בעניין זה לא נסתרה (עמ' 2-3 לפרוטוקול).

       

    • לעניין סיכוני הדרך יצוין, כי בהתאם לפסיקה (עב"ל (ארצי) 32592-07-18 מאיר דבש – המוסד לביטוח לאומי (4.12.18) "סיכוני הדרך מוגדרים כסיכונים אשר על פי טיבם מצויים ברשות הרבים ואשר אין לייחס למבוטח שליטה ייחודית ומלאה עליהם". קיומה של שלולית שנקוותה בדרך בעטיה החליק התובע, מהווה לכל הדעות סיכון שבדרך ברשות הרבים אשר אין למבוטח שליטה ייחודית עליו.

       

       

    • בנסיבות אלו מצאנו לקבוע, כי התאונה אירעה בדרכו של התובע לאכול ארוחת צהריים במסעדה ועקב סיכוני הדרך.

       

      מטרת הנסיעה של התובע וחברו מר סימאי הייתה לאכול ארוחת צהריים

11. מטרת הפסקת הצהריים הרלבנטית להליך זה היא כאמור 'אבן הבוחן' המרכזית לבחינת השאלה האם הפסקת המבוטח נכנסת בגדרי סעיף 80(4) לחוק.

    אנו סבורים, כי עלה בידי התובע להוכיח, כי מטרת ההפסקה הייתה ארוחת צהריים ולא למטרה אישית אחרת. כעולה מעדות התובע הוא אכל ארוחת צהריים במתחם בו אירעה התאונה פעם או פעמיים בשבוע במשך השנתיים בהן עבד בחברה (עמ' 4 שורות 28-31) ובהמשך תיקן את עדותו וציין, כי הוא אוכל במתחם בממוצע שלוש פעמים בשבוע (עמ' 8 שורות 6-7) והוא אוכל מדי פעם עם חברו, מר סימאי (עמ' 4 שורה 6).

    מר סימאי העיד אף הוא שמידי פעם הוא נפגש עם התובע לארוחת צהריים (עמ' 2 שורה 17 ושורות 30-33) והם הולכים לאכול צהריים בכל מיני מקומות 'אבל רוב הזמן זה היה במתחם של חצי חינם' (עמ' 2 שורות 34-35).

    לנוכח האמור, ברי כי התובע וחברו מר סימאי נסעו לאכול צהריים במתחם חצי חינם, הנמצא בסמוך למקום העבודה של התובע, כפי שעשו בטרם קרות התאונה וזו הייתה מטרת הנסיעה המשותפת שלהם.

     

    התאונה אירעה במסגרת הפסקת הצהריים שאינה עולה על שלוש שעות ובידיעת המעסיק

12. מעדות התובע בפני חוקר הנתבע עולה, כי התובע ציין במפורש, שיש לעובדי החברה הפסקות בין השעות 12:00 ל-15:00 (דף 2 שורות 7-8) במסגרתן יכולים העובדים לאכול במסעדות בסמוך למקום העבודה ובהתאם לרצונו של העובד. התובע אף ציין, כי בדר"כ העובדים אוכלים במתחם שרונים (דף 2 שורות 11-12).

    התובע לא נשאל על כך בחקירתו ומצאנו לקבל את גרסתו בדבר שעות ההפסקה.

     

13. לעניין ידיעת המעסיק על הפסקת הצהריים נציין, כי בהתאם למציאות בימינו ולתחום בו עבד התובע (תחום ההייטק), הגיוני כי המעסיק יאפשר לעובדים לאכול מחוץ למתחם החברה תוך מתן אפשרות לעובדים לבחור בין מגוון רחב של מסעדות. לפיכך וכפי שנקבע בפסיקה "בהינתן הסכמה של המעסיק למגוון מקומות אכילה משתנה ובלתי קבוע, אכילה במקום כזה עשויה לענות על התנאי של הפסקה שנקבעה על דעת המעביד". בנסיבות מקרה זה ובהתחשב בכך שהנוהג במקום העבודה, כפי שעלה מחומר הראיות, היה להתיר לעובדי החברה לצאת להפסקת צהריים ללא דיווח וללא צורך ברישום בדו"ח הנוכחות, מצאנו לקבוע, כי היציאה של התובע להפסקות צהריים במהלך תקופת ההעסקה הייתה בידיעת המעסיק.

     

    הערות כלליות

14. לא נעלמו מעינינו טענות הנתבע לסתירה בגרסאות התובע, ברם לטעמנו מדובר בסתירה זניחה ובלתי משמעותית שאין בה כדי לשנות את מסקנתנו לגבי קרות האירוע ונסיבותיו. לא מצאנו אף בשיהוי בהגשת התביעה כדי לפגום בגרסת התובע, בייחוד כאשר נמסר על ידו הסבר מניח את הדעת לשיהוי שהיה נעוץ בחשש של התובע לפגיעה בפרנסתו.

     

    סוף דבר:

15. בנסיבות אלו מצאנו למנות מומחה רפואי על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי מיום 23.7.19 לליקוי הנטען בברך שמאל של התובע.

     

16. התשתית העובדתית שתועבר למומחה הינה כדלקמן:

    • התובע, יליד 1979, עבד בתקופה הרלבנטית כמהנדס בדיקות תוכנה בחברת ההייטק 'רד בנד בע"מ' באזור התעשייה בהוד השרון (להלן – החברה).

    • בתאריך 23.7.19 התובע יצא להפסקת צהריים עם חברו יצחק סימאי. התובע ומר סימאי הגיעו למתחם שרונים אשר נמצא מרחק קצר ממשרדי החברה. כאשר התובע ומר סימאי עברו ליד מסעדת 'דיינר - מקום של בשר', התובע החליק על שלולית מים שהייתה על המדרכה עקב השקיית אדניות של המסעדה.

    • מצבו הרפואי של התובע כמפורט בתיקים הרפואיים.

       

17. החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

     

    ניתנה היום, ו' אלול תשפ"ג, (23 אוגוסט 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

     

    גב' אורלי סרוסי גרטי, נציגת ציבור עובדים		אלעד שביון, שופט - אב"ד		מר אייל רחלי, נציג ציבור מעסיקים