החלטה 23660-07-13

התובעת עותרת להכיר בליקוי בגבה כפגיעה בעבודה, בעקבותיה היתה בתקופת אי כושר.

דר' דוד אנג'ל מונה בתיק כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 7.5.14 (להלן – חוות הדעת).

בחוות הדעת קבע המומחה כי לאחר מועד האירוע התאונתי שתואר בפניו אובחנה אצל התובעת פריצת דיסק 4-5L וכי מנגנון האירוע מתאים לגרימה או החמרה של פריצת דיסק כזאת. המומחה סבר כי יש להכיר בקשר הסיבתי בין האירוע לבין הליקוי וכן לבין תקופת אי הכושר.

בפני בקשה מטעם הנתבע להפנית שאלות הבהרה למומחה והתובעת התנגדה לבקשה בטענה שמטרת השאלות היא להטיל ספק בעובדות שנקבעו, בהתאם להסכמת הצדדים.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ומאחר ודרך המלך הינה לאפשר לצדדים כתחליף לחקירתו נגדית, להפנות למומחה שאלות הבהרה, כל עוד הינן רלוונטיות ואינן וכחניות, הינני סבורה כי יש מקום להפנות את עיקר השאלות המבוקשות, שמטרתן לבחון את עמדתו של המומחה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי, נוכח הפער בין מועד האירוע לבין מועד הפניה הראשונה לטיפול רפואי. מדובר בסוגיה רלוונטית להכרעה ועל כן השאלות בהקשר זה ראויות להישאל. לפיכך יופנו למומחה השאלות הבאות:

א.האירוע התאונתי אירע ביום 27.9.12 ורק לאחר כחודש וחצי פנתה התובעת לקביעת תור לאורתופד, כאשר התור נקבע למועד של כחודשיים לאחר מועד האירוע בעבודה. יוזכר, כי בהתאם לפרק העובדות התובעת חשה כאבים בתקופה זו ואף צלעה.

הינך מתבקש להסביר האם פרק הזמן המתואר בין האירוע לבין מועד הפניה לטיפול רפואי הינו סביר והאם אין לצפות לפניה מיידית לטיפול רפואי נוכח כאבי גב הנובעים מפריצת דיסק כאמור.

ב.באותו הקשר – האם אינך סבור שפער הזמנים האמור יש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הליקוי.

המומחה יתבקש להסביר תשובותיו בפירוט.

באשר לשאלות השניה והשלישית שהנתבע ביקש להפנות למומחה, לא ברורה תכליתן ולכן הן אינן מותרות. שאלת תוכן האנמנזה רלוונטית לשלב קביעת העובדות ובמקרה הנדון העובדות נקבעו בהסכמת הצדדים, לכן לא מצאתי בשאלות אלו כל טעם.