ב"ל 23630-08-14.02 דצמבר 2014

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 9/6/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/9/2000 ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 30/1/14 (ב"ל 13- 07- 1358) ("פסק הדין"). פסק הדין הורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, על מנת שתתייחס לחוות הדעת של ד"ר מדלג' וד"ר מסאלחה. לאחר שתעיין בחוות הדעת הרפואיות תבהיר הוועדה האם יש בהן כדי לשנות מקביעותיה.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא נימקה ולא הסבירה מדוע העדיפה את ממצאי בדיקת ה- EMG על פני בדיקת MRI, אשר על ממצאיה סמכו ד"ר מדלג' וד"ר מסאלחה את חוות הדעת שלהם.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין ודנה בחוות הדעת של ד"ר מדלג' וד"ר מסאלחה באופן ברור ומנומק.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.הוועדה התכנסה ביום 9/6/14 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחית לנירולוגיה ומומחה לכירורגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולדברי בא כוחו שהתלווה אליו. לאחר שעיינה בחוות הדעת של ד"ר מדלג' וד"ר מסאלחה, הסבירה הוועדה כי מדוע אינה מקבלת את מסקנותיהם, וכן הבהירה מדוע היא מנועה מלדון בבדיקת ה-MRI מיום 8/4/14. הוועדה סיכמה וקבעה כי אין בחוות הדעת כדי לשנות מקביעותיה, והציעה למערער כי ככל שחלה החמרה במצבו, הוא רשאי להגיש תביעה להחמרת מצב.

6.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

7.למקרא החלטת הוועדה עולה, כי היא עיינה בחוות דעתו של ד"ר רפיק מסאלחה, מומחה למחלות עצבים, מיום 18/5/12 והסבירה מדוע אינה מאמצת את מסקנותיו. לדעת הוועדה, ממצאי בדיקת EMG מיום 26/12/12 שוללים פגיעה עצבית הקשורה לעצבי הצוואר או לפגיעה בחוט השדרה. זאת בעוד שד"ר מסאלחה יישם במערער פריט ליקוי 29(3) מותאם בגין "חולשה בארבע גפיים בגלל לחץ על חוט שדרה צווארי". מכאן, שברורה החלטת הוועדה מדוע לאור ממצאי בדיקת EMG כמו גם ממצאי בדיקתה הקלינית, היא אינה מקבלת את קביעותיו של ד"ר מסאלחה.