ב"ל 23485-06-12 מרוות נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תושבות התובעת נשללה רטרואקטיבית כמפורט בהחלטה מיום 15.12.11 לפיה היא אינה תושבת מאז 1/02 ועד 8/12 (להלן: "ההחלטה"). תולדה של החלטה זו היתה יצירת חוב בסך 176,728 ₪ לתובעים בגין קצבאות שקיבלו שלא כדין בתקופה הנ"ל.

2.לטענת התובעת גרה בואדי ג'וז בבית חמיה. אכן למשפחה נכס בשכונת אלרם שמחוץ לתחום (להלן: "הנכס באלרם"). הם ביקרו בנכס באלרם בתדירות רבה. בשל הצפיפות בבית בואדי ג'וז נסעו פעמים רבות לנכס באלרם בעיקר בחופשות חגים ואירועים משפחתים כאשר בשנת 2010 ביקרו באלרם יותר ממה שקודם לכן, אך עיקר מגוריהם ותושבותם היה בואדי ג'וז. ילדיהם לומדים בבתי ספר בסמוך לואדי ג'וז. עוד טענו התובעים כי הנכס באלרם – דירה בקומה שניה במבנה בן 4 קומות ודירות השייך לחמיה של התובעת - הושכר תקופות ארוכות.

3.הנתבע טען כי חוקריו מצאו שהתובעת ומשפחתה גרים באלרם שם יש להם בית מרווח, אותו ביכרו על פני דירתו הצפופה של חמיה של התובעת בואדי אלג'וז.

4.התובעת ובעלה הגישו תצהיר ומטעם הנתבע העיד החוקר מר כאמל עבד רחמן. הצדדים הגישו ראיות ולאחר פרשת ההוכחות הגישו סיכומיהם וסיכומי תשובה. נציין כי בסיכומיו חזר בו הנתבע וטען שתקופת "אי התושבות" הינה רק מיום 9/04 עד 7/12 חלף התקופה המקורית וזאת לאור נתוני צריכת חשמל שהומצאו לו. התקופה שמיום 9/04 – 7/12 תקרא להלן "התקופה שבמחלוקת".

הכרעה

5.התשובה לשאלה אם פלוני הוא תושב ישראל תלויה במכלול הנסיבות, כאשר בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא תהא בה מהזמניות או מהארעיות וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל ש"בו הוא חי" ש"זה ביתו".

(דב"ע מה/73-01 עואדה סניקה נ' המוסד פד"י יז 79; דב"ע נא/ 0-43 חלאלדיה פאוזי נ' המוסד, פד"ע כג 36; דב"ע נא/ 140-0 מוסא טהה נ' המוסד פד"ע כד 382).

על פי הפסיקה, הנטל להוכיח "תושבות" הוא על הטוען לקיומה.

(דב"ע נב/ 0-100 המוסד נ' אמנה אערער פד"ע כה 107; דב"ע נו/ 86-0 צפריר אביוב נ' המוסד).

עם זאת, שעה שהטוען לגמלה נושא תעודת זהות ישראלית, הנטל על המוסד להוכיח כי אינו תושב ישראל (דב"ע נו/ 0-229 נאסר נוואל נ' המוסד, לא פורסם; דב"ע מט 0-202 בהייה נ' המוסד, לא פורסם; דב"ע נה 0-130 המוסד נ' חלוואני מלכה עלי, פד"ע כט 197).

6.במקרה זה התרשמנו כי אכן התובעת נעה עם משפחתה "בין שתי ערים" – ירושלים – ואדי ג'וז ומנגד אלרם. בראשון היתה המשפחה המורחבת ושם "צור מחצבתה", אף שהמקום צר. בשני מעבר למחסום, מרווח. הציוד היה בשני המקומות (פרוט' עמ' 3 ש' 9-8). הסברה של התובעת כי הציוד הובא מהבית באלרם לפי הצורך ועונות השנה נשמע סביר. הציוד שלא נדרש לשימוש שוטף אוחסן בבית באלרם וזאת בשל הצפיפות בבית בואדי ג'וז.

7.נקודה משמעותית נוספת הינה לימודי ילדי התובעים. הילדים למדו בבתי ספר בשכונת אלג'וז או בסמוך לה (פרוט' עמ' 5 ש' 16-15). מביתם באלג'וז ניתן ללכת ברגל לבתי הספר ואילו אם היו גרים באלרם המרחק לבית הספר היה גדול יותר, לא זו אף זו הם היו נדרשים לעבור מחסום בדרך, מה שעשוי להאריך ולהקשות את הדרך לבית הספר. עוד ציינה בעדותה כי על אף הצפיפות בואדי ג'וז גרו בתוך החמולה והיו מרוצים מהסביבה (פרוט' עמ' 8 ש' 3-2).

8.באשר לדיווחי החשמל הרי שאלה לא הוגשו במועד כנדרש. העלאת טענת הנתבע בסיכומים בשלב כה מאוחר – מבלי שניתנה לתובעת הזדמנות להתגונן – אינה ראויה. ככל שאישורי החשמל היו בידי הנתבע היה מקום להציגם לאלתר ובמועד.