ב"ל 23439-08-14 המוסד לביטוח לאומי נ' הרצל עמר

1.הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 6.7.14 קבעה למשיב דרגת נכות בשיעור של 40% בגין ליקוי המיפלגיה חלקית בצורה בינונית – שמאל לפי סעיף ליקוי 29 (1)(א)(I). כמו כן, החליטה הוועדה להפעיל את תקנה 15 ובסך הכל נקבעה למשיב דרגת נכות צמיתה בשיעור של 60% מיום 1.1.14.

2.ביום 25.6.12 הגיש המשיב תביעה למערער להכרה באירוע מיום 16.11.11 בו עבר המשיב ארוע מוחי, פגיעה זו הוכרה כפגיעה מעבודה, ביום 22.10.12 הגיש המשיב תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

3.ביום 1.1.13 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון שקבעה למשיב נכות זמנית בשיעור של 80% מיום 16.2.12 ועד ליום 30.6.12, ובשיעור של 60% מיום 1.7.12 ועד ליום 31.12.13.

4.ביום 22.12.13 התכנסה וועדה מדרג ראשון אשר סיכמה מסקנותיה ביום 13.2.14 (לאחר קבלת דו"ח ועדת רשות לעניין תקנה 15), וקבעה למשיב דרגת נכות צמיתה בשיעור של 40% לפי סעיף ליקוי 29(1)(א)(I) לרשימת הליקויים והפחיתה בגין גורמי סיכון וסקולרים מרובים 50% מהנכות בהתאם לסעיף ליקוי 29(1)(א)(I) לרשימת הליקויים. בנוסף החליטה להפעיל את תקנה 15 בשליש. סה"כ נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 27% מיום 1.1.14.

5.המשיב הגיש ערעור על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ביום 14.5.14 התכנסה ועדה רפואית לעררים אשר סיכמה מסקנותיה ביום 6.7.14 (לאחר קבלת דו"ח ועדת רשות לעניין תקנה 15), וקבעה כאמור למשיב נכות צמיתה בשיעור 40% בגין ליקוי המיפלגיה חלקית בצורה בינונית-שמאל לפי סעיף ליקוי 29(1)(א)(I) לרשימת הליקויים. בנוסף החליטה הוועדה להפעיל את תקנה 15 במלואה. סה"כ נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 60% מיום 1.1.14.

6.הוועדה הרפואית לעררים כתבה בפרק הסיכום והמסקנות: "הוועדה מקבלת את הערר וסבורה שאין מקום לניכוי מצב קודם שכן למרות שקיימים אצל התובע גורמי סיכון, האירוע התאונתי הוציא מהכוח אל הפועל את הנכות שיתכן ולא היתה באה לידי ביטוי למרות גורמי סיכון אלה. נכותו בשעור 40% לפי סעיף 29 (1)(א)(II)"

7.ב"כ המערער טען, כי הוועדה טעתה בכך שקבעה למשיב נכות בשיעור 40% מבלי שנתנה את דעתה למצבו הרפואי של המשיב לפני התאונה ומבלי שערכה חשבון עובר ושב כפי שנקבע בפסיקה. לטענת ב"כ המערער, למשיב עבר רפואי של מחלת סכרת, יתר לחץ דם ומחלת לב ולכן הוועדה טעתה שלא התייחסה למצבו הרפואי של המשיב לפני התאונה ולא הפחיתה נכות בגין מצב קודם.

8.ב"כ המשיב טען, שיש לדחות את הערעור מאחר שמדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערבות בית הדין בשאלה רפואית. מה גם שהוועדה כתבה בצורה מפורשת לאחר שכל תיקו הרפואי של המשיב הונח בפניה, שאין קשר לגורמי הסיכון לבין הנכות ולכן לטענתו של ב"כ המשיב יש לדחות את הערעור.

9.סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, מסמיך את הוועדה הרפואית לקבוע האם הנכות של המבוטח נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. בקביעת דרגת נכות הנובעת מהעבודה, נסמכת הוועדה הרפואית גם על הוראת סעיף 120 לחוק שקובע: