פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני בית הדין בקשת המבקש/התובע לסעד זמני שיורה למוסד לביטוח לאומי להכיר בתאונת התובע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה ולזמנו לוועדות רפואיות לקביעת דרגת נכותו.

2.הבקשה מפרטת טענה בדבר פגיעה ביום 1/5/15, הגשת תביעה לסניף ביום 27/8/15 , והעדר מענה מהמוסד- כעילה לקבלת הסעד הזמני.

לבקשה לא צורף כל תצהיר בגין העובדות כמתחייב בסדרי הדין בבקשה לסעד זמני ומטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות. 

3.לבקשה גם לא הוגש כתב התחייבות ואף לא הוגש כתב ערבות לפי תקנה 364(א) ו-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי 1984 החלה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

4.הבקשה אינה מצביעה על כל דחיפות. אין פירוט מינימלי של הליקוי ולא צורף מסמך רפואי כלשהו. תשלום דמי הפגיעה אין בהם דחיפות והם בבחינת סעד כספי.גם מטעם זה דינה להידחות.

הפסיקה קובעת כי: "השאלה הראשונה היא אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה" (י. זוסמן סדר דין אזרחי מהדורה שביעית (1995) עמ' 613).

6.הסעד המבוקש הנו סעד של צו עשה לחייב את המשיבה בהכרה בפגיעה ובתשלום גמלה. הפסיקה קובעת כי בית הדין אינו נעתר לבקשות לצו עשה וודאי שלא למתן גמלה מכספי ציבור בטרם התבררה כיאות במוסד לביטוח לאומי ובטרם נתנה החלטת פקיד תביעות המוסמך לכך בחוק. במקרה זה מתברר מהתגובה כי אכן נתנה החלטה הדוחה את התביעה. גם מטעם מהותי זה דין הבקשה להידחות.

7.זאת ועוד משהסעד המבוקש בבקשה זהה לחלוטין לסעד בתביעה יש לדחות את הבקשה בהליך הזמני .

עוד ההלכה שנקבעה בבימ"ש עליון בענין סעד זמני אומצה ע"י בית הדין הארצי לעבודה כמפורט בפס"ד, דב"ע לג/3-3 מ.י. נ. מרדכי גנץ פד"ע ד' 164,161.

"עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה היא לשמור, כל עוד תלויה בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהיא הנה קיום בעת הגשתה; אין בית המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלולה להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו".

ועוד נאמר שם: "צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא את בית המשפט להיעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה".

8.נציין כי הבקשה מצריכה לקבוע פגיעה בעבודה אשר נעשית ע"י פקיד תביעות המוסמך לכך , הנושא תפקיד מעין שיפוטי. רק לאחר מכן, דרך כלל בהליך עיקרי מובאות ראיות , ונשמעים עדים .יפים הדברים גם לקביעת הזכות לדמי פגיעה וספק אם יש מקום לכך במסגרת הליך של סעד זמני. עוד ספק אם יש מקום לעקוף את התור הרגיל של התובענה העיקרית.

9.הלכה פסוקה היא כי בקשה לצו עשה תינתן ביד קמוצה ובמשורה, כפי שקבע בית המשפט העליון בבר"ע 338/98 חמיס נ. שטרן פ"ד מג'(4) 552:

"מתן צו עשה זמני נתון לשקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית, אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני היא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך להצדיק את התערבותו של בית המשפט – לשם שינוי של המצב הקיים עובר להגשת התובענה – עוד לפני שהוכרע בתובענה".

עוד עולה מהפסיקה כי: "מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני". (בש"א 1572/98 (ב"ש) חדוה שמואלי נ. סולל בונה לא פורסם ניתן ביום 9.11.98).

10. חמור מכל האמור לעיל, על פי תגובת המוסד שהוגשה בהליך עולה כי בתאריך 29/11/15 נדחתה התביעה לתשלום דמי פגיעה על ידי המוסד ונשלח לתובע מכתב דחיה.(נספח א' לתגובה). המוסד נימק דחיית התביעה בכך שתנאי עבודתו של התובע לא מקימים תשתית עובדתית להחלת תורת המיקרוטראומה, ואין קשר סיבתי בין עבודתו לנזק הרפואי לו טוען.

11. הבקשה הוגשה בתאריך 10/5/16 הרבה אחרי שניתנה החלטה בעניינו של התובע במוסד.