מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20.12.17 שדנה בבקשת המערער לדיון מחדש בעניינו בהתאם לתקנה 36 וקבעה כי במצבו של המערער לא חל כל שינוי ועל כן השאירה את נכותו בשיעור 19% (להלן - הוועדה). 

2.המערער נפגע בברך שמאל, פגיעה אשר הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה מיום 29.6.10. ועדה רפואית אשר בדקה את המערער קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 19% המורכבת מ-10% עבור חבלה בברך לפי סעיף 35(1)ב ו-5% עבור צלקת לפי סעיף 75(1)א במחצית לסעיפי הליקוי בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ז – 1956 (להלן- התקנות). כמו כן הפעילה הוועדה את תקנה 15 כך שנכותו של המערער עמדה על 19%. המערער הגיש בקשה לדיון מחדש והוועדה קבעה כי לא חל שינוי במצבו של המערער. על החלטה זו הוגש הערעור.

3.לטענת המערער הוועדה טעתה בהחלטתה כדלקמן:

א.הוועדה נמנעה מלהתייחס לממצאים חדשים אשר הוצגו בפניה ומלפרט מדוע לא חלה החמרה במצבו.

ב.על הוועדה היה להעניק לו נכות רפואית נוספת בגין נזק למיניסקוס שכן בתביעה לדיון מחדש היה עליה לשים לבה למצבו הנוכחי ולקבוע את אחוזי נכותו כפי שעולים מהבדיקה במועד הוועדה. לטענתו בפני הוועדה היה תיעוד רפואי לנזק במיניסקוס והיה על הוועדה להתייחס לכך, מקום שהנכות אשר הותאמה לו במסגרת ההליך הראשי הייתה לפי סעיף 35 בשל מצב לאחר נזק ברצועה. לטענתו הוועדה יכולה להתאים נכות נפרדת נוספת בגין נזק במיניסקוס ויכולה להתאים סעיף נכות גבוה יותר (כולל) לפי חלופת סעיף 35 אך אינה יכולה להתעלם מהפגיעה במיניסקוס. לטענתו היה על הוועדה להתאים לו סעיף ליקוי 48(2)(ו)(2) בגין הגבלה בתנועות הברך או בהתאם לכל סעיף ליקוי מתאים אחר.

ג.אשר לפגיעה הנוירולוגית - היה על הוועדה להתאים לו נכות לפי ספר הליקויים כפי שהיה בתוקפו במועד הפגיעה בשנת 2010 שכן מדובר בהליך החמרה של פגיעה זו, ולא להתאים הנכות בהתאם לספר הליקויים בעדכונו הנוכחי. לעניין זה טוען המערער כי הוועדה בחרה להתאים סעיף ליקוי מותאם חרף העובדה כי קיים ממצא ברור של ירידה בתחושה וכי היא לא התייחסה לממצאי בדיקת ה-EMG בעת הנמקתה לעניין גובה הנכות.

ד.חלק מנכותו נקבעה לפי סעיף כללי, סעיף 35 לתקנות ולכן בבוא הוועדה לדון מחדש במצבו, היה עליה להסביר ולנמק מדוע לא חל שינוי במצבו בהתאם לסעיף הליקוי שנקבע וכן האם מצבו הנוכחי תואם סעיף אחר, גבוה יותר ולהתאים את הסעיף המיטיב עמו.

4.מנגד טען ב"כ המשיב כי אין מקום להעניק למערער נכות נוספת או נפרדת בגין נזק במיניסקוס ללא הגבלה בתנועה ובעניין זה הפנה לפסק הדין בתיק בר"ע 12391-07-13 יעקב חזק נגד המוסד לביטוח לאומי; גם המומחה מטעם המערער לא סבר כי יש להעניק פריט ליקוי נפרד אלא כי יש להעניק למערער נכות בשיעור 20% במקום 10% שנקבעו למערער בעבר בהתאם לתקנה 35 אשר ממילא אינה מערבת הגבלת תנועה הנדרשת לצורך הענקת פריט ליקוי 48(2)(ז) לו טוען המערער עתה;

אשר לפגיעה הנוירולוגית טוען המשיב כי בהתאם לקובץ התקנות מיום 6.4.16 תחילתן הוא בראשון בחודש שלאחר תום 6 חודשים מיום פרסומן והן יחולו על מי שעניינו נדון בוועדה מיום התחילה ולאחריו ובנסיבות העובדה כי המערער נבדק בשנת 2013 במסגרת ההליך הבסיסי אינה מקנה לו אפשרות לדון בעניינו בהתאם לתקנות הישנות ויש לבדוק מתי החל הדיון בעניינו בדרג הראשון במסגרת הליך ההחמרה וזה ארע ביום 19.2.17, דהיינו לאחר כניסה לתוקף של התקנות החדשות ביום 6.10.16.