ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
22876-04-14
15/07/2014
|
בפני סגנית נשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
פואד שואהנה
עו"ד בשיר
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד מוהנד זייד
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 16.2.14 (להלן - הוועדה).
2.הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה מיום 22.1.2010 במהלכה נגרם למערער שבר בשורש כף יד שמאל, נותרו למערער נכויות כדלקמן, בהתאם לפריטי הליקוי שנקבעו בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות):
10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב);
5% לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(1);
5% לפי פריט ליקוי 29(6) I – II;
0% לפי פריט ליקוי 75(1)(א).
עוד קבעה הוועדה כי יש מקום להפעיל את הוראות תקנה 15 לתקנות הנכות במלואה, ובהתחשב בכך ששיעור הנכות המשוקלל עומד על 18.775%, הרי שלפי תקנה 15(א), הועמד שיעור הנכות הכולל על 19%.
3.טענות המערער:
א.קביעת הוועדה לפיה מצב הצלקות שנותרו על גופו של המערער (שתיים בידו השמאלית ואחת ברגלו) בעקבות הפגיעה מצדיק דרגת נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 75(1)(א) היא קביעה מוטעית ובלתי מבוססת, הסותרת את ממצאי הוועדה בדבר עיבוי וצבע כהה, תוך שימוש בהגדרות הנוגעות לשאלה אם מדובר בצלקת שטוחה או דבוקה, וזאת למרות שהגדרות אלה כלל לא מצויות בפריט הליקוי עצמו.
המערער טוען כי בעניין זה מסתמכת הוועדה על ההגדרות הבלתי ברורות שבפריט הליקוי, וכי יש מקום כי בית הדין יורה מהם הקריטריונים הברורים לפיהם על וועדה רפואית לקבוע אם אכן מדובר בצלקות מכערות או מכאיבות ולא יותיר שאלה נרחבת זו בידי הוועדה. עוד נטען בעניין הצלקות כי ההגדרות המעורפלות שבפריט הליקוי יש בהן כדי לפגוע בזכויות המבוטח, במיוחד בעת השוואתם לתקנות המקבילות החלות בענף נפגעי איבה שם מוכרת נכות בשיעור 1% גם עבור צלקות שאינן מכערות או מכאיבות וכן נקבעו בהן קריטריונים ברורים להגדרת הצלקות באזורים נרחבים.
ב.הוועדה יישמה פריט ליקוי שאינו מתאים בעקבות הפגיעה בידו של המערער. הוועדה בחרה ליישם פריט ליקוי כללי (35) במקום פריט ליקוי ספציפי הנוגע לחיבור גרוע של הרדיוס או הגבלה בתנועות שורש כף היד. נטען עוד כי היה על הוועדה לקבוע את הנכות לפי פריט ליקוי 35, כפי שקבעה, וזאת בנוסף לנכות לפי פריט הליקוי הספציפי שכן פריטי הליקוי הספציפיים אינם מתייחסים להשפעה התפקודית.
ג.הוועדה עושה שימוש בסמכותה באופן פסול על מנת לקבוע למערער שיעור נכות שלא יעלה על 20% וזאת על מנת שלא להגדיל את הנכות לפי הוראות תקנה 15.
4.טענות המשיב: