ב.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.8.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער, שנותרה בשיעור 5% (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

המערער יליד 1989.

ביום 30.10.11 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו: "שבר בעצם ירך שמאל, פצע פתוח באיזור ירך ימין".

ועדה רפואית לעררים מיום 22.12.15 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5%, לפי סעיף 34(ב)(1-2) מותאם, בגין מצב תגובתי על רקע בעיות גופניות (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה).

ביום 23.10.18 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב, במסגרתה טען כי קיימת החמרה במצבו הנפשי (אישור ההחמרה צורף לכתב התשובה).

ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 6.5.19 קבעה, כי לא חלה החמרה בנכות המערער. על החלטה זו הגיש המערער ערר (נימוקי הערר מיום 16.6.19 צורפו להודעת הערעור).

הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 7.8.19, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן:

"חרדות וסיוטים מהאירוע התאונתי, עצבי לכל מי שסביבי אם לאחיינים, מתקשה לתפקד במהלך היום מתקשה להירדם סיוטים בלילה".

עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו כדלקמן:

"עדיין לא מבין למה שלחו את התובע לבדיקה פסיכודיאגנוסטית ולא קבלנו אותה יש לתובע 5% לא יודע כמה קשורה הבדיקה הפסיכודיאגנוסטי בקשר להחמרת מצב, התובע נמצא בהחמרה קשה עובד מלב ברירה בעסק המשפחתי אינו מסוגל לעבודה או להשתלב במעגל העבודה החיצוני אנו לא מדברים על נכות עבודה רגילה אלא על החמרת מצב