מ.ת. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.7.16 (להלן – הוועדה).

רקע עובדתי

1.ביום 12.3.15 או בסמוך לכך הגיש המערער הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נספח 3 לתשובת המשיב מיום 3.4.17). בטופס התביעה צוין כי התובע עוסק במיחזור בקבוקים. בסעיף 3 לטופס, המוקדש לתיאור הפגיעה, צוין כך: "כתוצאה מעבודתי ברעשים מזה שנים, אני סובל מירידה בשמיעה ומטנטונים תמידיים". בסעיף 4 לטופס התביעה צוין כי האיבר שנפגע היא האוזניים וכי מהות החבלה כי "ירידה בשמיעה וטנטונים".

2.ביום 15.10.15 הודיעה פקידת התביעות לתובע כי תביעתו הוכרה (מכתב ההכרה, נספח 1 לתשובת המשיב מיום 3.4.17). בכותרת למכתב ההכרה צוין כי עניינו ב"תביעתך לדמי פגיעה, מחלת מקצוע ליקוי שמיעה". בגוף המכתב צוין כך: "אנו מביאים לידיעתך, כי הכרנו בפגיעה מתאריך 17/07/2014 כתאונת עבודה ואישרנו את תביעתך, עקרונית, ללא תשלום".

3.בסמוך לאחר קבלת מכתב ההכרה, הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות ונבדק על-ידי ועדה רפואית ביום 1.2.16.

הוועדה מיום 1.2.16 קבעה כי למערער 10% נכות בשל ליקוי שמיעה לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן- מבחני הנכות). בהחלטת הוועדה הרפואית צוין בעניין תלונת הטנטון כי "בבדיקת מאפייני טנטון לא נמצאה עדות לטנטון כרוני".

4.על החלטת הוועדה הרפואית הוגש ערר. בערר נטען כי יש לקבוע נכות גם בגין הטנטון וצורפה חוות-דעת רפואית מטעם המערער.

בהחלטתה נושא ערעור זה, קבעה הוועדה הרפואית לעררים באשר לתלונת הטנטון:

"מתלונן על רעשים באוזניו. הרעש במקום עבודתו מפריע במיוחד, בדיקת מאפייני טנטון מיום 3/5/2015 אינה תואמת בכל מרכיביה. בדיקות שמיעה מתאריך 3/5/2015 ו- 22/2/2014 מראות ירידה משמעותית בשמיעה מתדר 1000 הרץ. בדיקות השמיעה אינן נתמכות בבדיקת ה- BERA האובייקטיבית המראה שמיעה טובה יותר. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר פרדיס מתאריך 1/4/2016 ואינה מקבלת מסקנתו לגבי הטנטון מהנימוקים שפורטו לעיל".

בסיכום החלטתה קבעה הוועדה כי היא מותירה את הנכות בגין ליקוי בשמיעה בשיעור 10% וקובעת נכות בשיעור 0% בגין "טנטון לא תמידי".

טענות הצדדים

5.לטענת המערער, החלטת הוועדה בשאלת הטנטון אינה מנומקת ולא ברור מדוע הוועדה שוללת את ההכרה בטנטון על יסוד סתירה לכאורה בין בדיקות השמיעה, ועל אף שהיא קובעת נכות בגין ירידה בשמיעה.

עוד טען המערער כי הנמקת הוועדה לוקה בחסר בהתייחסותה לחוות-הדעת של המומחה מטעמו.