1.התובע, יליד 1968, הוא עצמאי שעיקר עבודתו בהתקנת מזגני אוויר.
התובע מבקש שאירוע מוחי שבו לקה ביום 28.1.13 יוכר כפגיעה בעבודה, בעקבות אירוע חריג בעבודה, מיום 27.1.13.
2.על פי המתואר בכתב התביעה, בבוקר יום 27.1.13 התובע התייצב במשרדי חברת "סנופי אוונטיס ישראל" לשם התקנת 3 מזגנים מיני מרכזיים במשרדי החברה. מדובר בעבודה קשה של התקנת היחידות הפנימיות של המזגן על התקרה (אשר בסופו של דבר מכוסות בתקרת גבס). לשם התקנת היחידות, התובע נדרש להבריג את הברגים המחברים את היחידה לתקנה, כך שעל התובע היה להחזיק את המזגן צמוד לתקרה ולהטות את ראשו לאחור, מאחר שראשו נגע בתקרה.
לגרסתו, באותו יום עבודה, התובע עבד בהטיות ראש במשך 4-5 פעמים לפרקי זמן של כ – 10 דקות ברציפות בכל פעם.
עוד נטען שהתובע הרגיש היטב במהלך יום העבודה, ללא כל סחרחורות, אכל ושתה כרגיל. עם סיום יום העבודה, בסביבות השעה 18:00, התובע החל לחוש בכאבי ראש וסחרחורות אשר לא חלפו גם בלילה. התובע נטל כדור נגד כאבי ראש. למחרת בבוקר, התובע קם עם כאבי ראש עזים ולא מוכרים, הוא לקח כדור נוסף לשיכוך כאבים ונסע למוסך ושהה שם עד השעה 9:30. בזמן שהייתו במוסך, התובע חש חולשה בפלג גופו השמאלי, למקום הוזעק מד"א והתובע פונה לבית החולים לניאדו.
3.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם התרחש "אירוע חריג" בעבודתו של התובע.
4.התובע תיאר בתצהירו שמדובר היה בהתקנת יחידות הנקראות "מאייד" אשר יש להצמיד לתקרה. התובע העלה את המאייד בעזרת מנוף אישי קטן, שמגיע לגובה 3.2 מטר. התקרה בה מדובר היתה תקרה גבוהה במבנה תעשייתי. המאייד לא הגיע עד התקרה, אלא שהתובע נאלץ להרים את המאייד על כתפו ואז להצמידו לתקרה בעזרת הברגים. לשם כך, התובע עמד על שלב גבוה בסולם, ובמצב זה, התובע נדרש להטות את ראשו לאחור (אחרת הראש היה נתקל בתקרה).
5.בישיבת ההוכחות מיום 6.5.15, התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו.
התובע העיד שגובה התקרה היה כ – 2.7 מטרים, גובה הסולם כ – 2.10 מטרים וגובהו 1.80 מטרים (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 24-29). התובע נשאל כיצד יתכן שנדרש לעבוד בהטיית הראש לאחור, אם על פי הנתונים שמסר, לא אמור להיות קושי להגיע לתקרה ולהצמיד את יחידת המאייד אליה. התובע לא מסר הסבר לעניין זה, אלא חזר על התיאור העובדתי שבתצהירו, לפיו הוא עבד כאשר הוא עומד על סולם, הניח את המאייד על הכתף והרים את המאייד תוך שהראש מגיע לתקרה ואז הוא נדרש להבריג וגם לראות מה הוא עושה (שם, בהמשך העדות, עד עמוד 5, שורה 4).
כאשר עומת עם נתון נוסף שמסר בתצהירו, לפיו המנוף שבו נעזר מגיע לגובה של 3.2 מטרים וגובה המאייד הוא 40 ס"מ, כך שגם על פי נתונים אלה, לא היה קושי להביא את המאייד צמוד לתקרה, התובע טען שלא מדד את גובה התקרה (עמוד 5, שורות 7-9). כלומר, גובה התקרה שמסר קודם לכן הוא הערכה בלבד.
6.גם אם מדובר בהערכה ולא במדידה מדויקת, גרסת התובע אינה מתיישבת עם הנתונים שהוא עצמו מסר. גם אם גובה התקרה היה 3 מטרים, גובה המנוף הוא 3.2 מטרים וגובה המאייד הוא 40 ס"מ, אזי ניתן להעלות את המאייד עד לגובה של 3.6 מטרים, מבלי שהתובע יצטרך להרים את המאייד בעצמו ולהצמידו לתקרה.
7.בתום ישיבת ההוכחות, הומלץ לשלוח חוקר של הנתבע לבדיקת הנתונים במקום האירוע (גובה התקרה והגובה המקסימלי של המנוף).
8.בדו"ח החקירה נרשם שנבדק גובהו של המגבה (המנוף) שבו השתמש התובע והוא 2.94 מטרים, כאשר התובע מסר שהמגבה אינו בשימוש כי אינו תקין. החוקרים נסעו לחברת "סנופי אוונטיס" שם הותקן המאייד, התובע הרים את האריחים של התקרה האקוסטית וחשף את המאייד והתקרה. גובהו של המאייד נמדד – 40 ס"מ. המרחק שנמדד מהרצפה עד המאייד הוא כ 2.97 מטרים. במועד ביצוע המדידות, התובע ציין שבעת שעבד במקום, לא היה ריצוף ותנאי העבודה לא היו סטריליים.
החוקרת, גב' חיותה יקיר, ציינה בדו"ח שהתובע התבקש לעלות על הסולם בעצמו ולבדוק את המדידה.
עוד צוין שבעת שגב' יקיר חזרה למשרדי הנתבע, מדדה את התקרה גם שם. על פי בדיקתה, גובה התקרה במשרדי הנתבע הוא 2.50 מטרים, כמו במשרדי "סנופי אוונטיס" והגובה עד התקרה הפנימית (המקסימלית, כפי שנרשם בדו"ח), הוא 79 ס"מ נוספים, כך שהגובה הכולל הוא 3.29 עד 3.30 ס"מ. מכאן מסקנתה שהתקרה ב"סנופי אוונטיס" היא תקרה בגובה סטנדרטי.
בדו"ח הבדיקה צוין ניסיון להשלים את חקירתו של התובע, שהתובע התנגד לה בנימוק שהנתבע נדרש רק לבצע מדידות. כמו כן צוין נעשה חיפוש ב"גוגל" ולא נמצא דגם זהה לדגם של המגבה שנמצא אצל התובע, אם כי נמצאו דגמים דומים, שאורכם המקסימלי הוא 3.3 מטרים ו – 5.2 מטרים. כן הוצא גיליון חדר מיון מבית החולים לניאדו.