ב"ל
בית דין אזורי לעבודה בירושלים
|
21123-03-13
14/07/2014
|
בפני השופטת:
רחל בר"ג-הירשברג
|
| - נגד - |
התובע:
ש' א'
עו"ד נאוה אילון
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ענבל לש
|
| החלטה |
1. עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע (להלן: המוסד) מיום 1.4.2012 שלא לאשר את תביעת התובע לתשלום דמי לידה.
רקע
2. ביום 16.6.2011 נולדה, במזל טוב, בתם של התובע ושל זוגתו בניתוח קיסרי (מכתב שחרור ליולדת, צורף לסיכומי התובע). אותה עת היו התובע וזוגתו הורים גם לפעוט בן כשנה וחצי.
3. כעולה מטיעוני הנתבע, ביום 4.10.2011 הגישה זוגתו של התובע תביעה לתשלום דמי לידה בה הצהירה כי היא מוותרת על תשלום חלק מדמי הלידה המגיעים לה, וזאת בתקופה שמיום 1.7.2011 ועד ליום 21.7.2011. כלומר, במהלך ששת השבועות הסמוכים למועד הלידה. לטענת התובע הטעם לכך היה שבאותה עת החלימה זוגתו מהניתוח הקיסרי שעברה, ועל כן נזקקה לעזרתו בטיפול בילדיהם, ובפרט בפעוט בן השנה וחצי שמשקלו עלה על המשקל שהותר לה להרים לאחר הניתוח.
4. מהחומר שהונח לפנינו לא הוברר עד תום מה עלה בגורל התביעה בכללותה עם זאת הוברר שחלקה הנוגע לחופשת התובע נדחה בהחלטת המוסד מיום 1.4.2012. זאת לנוכח עמדת הרופא המוסמך ולפיה לא נמנע מזוגתו של התובע (להלן: היולדת) לטפל ביילוד, ולכן התובע לא היה זכאי לתשלום דמי לידה בתקופה המבוקשת והסמוכה ללידה (ראו: כתב ההגנה). החלטה זו היא העומדת ביסוד הליך זה.
5. במהלך ישיבתו המקדמית של בית הדין, אשר נשמעה בפני סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי, הסכימו הצדדים לפיצול הדיון באופן שתחילה יטענו בכתב בשאלה מקדמית שמתעוררת בהליך, והיא בלשוננו זו: מה הם העניינים הרלבנטיים להחלטת המומחה הרפואי בבואו לבחון את מסוגלות בת הזוג לטפל בילד לצורך קביעת זכאות התובע לדמי לידה. כן הוסכם שלאחר שתינתן החלטת בית הדין בשאלה המקדמית, ימונה המומחה. לא נערכה רשימת מוסכמות ופלוגתאות.
משהוגשו טיעוני הצדדים הועבר התיק לטיפולינו.
גדר המחלוקת
6. גדר המחלוקת הוא בשאלת הפרשנות הנכונה שיש ליתן לסעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים), שעל בסיסו משולמים לעובד דמי לידה במהלך ששת השבועות הסמוכים ללידה, ובפרט לתיבה 'ילד' המופיעה במשפט "בת הזוג אינה מסוגלת לטפל בילד".
בטרם נעמוד על טענות הצדדים נפרוש את היריעה הנורמטיבית.
המסגרת הנורמטיבית
7. חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) שעליו סבה המחלוקת בין הצדדים קובע את הזכאות לחופשת לידה. בין היתר נקבעו בו חובת המעסיק שלא להעסיק את היולדת במהלך חופשת הלידה (סעיף 6(א)) ולצדה זכות היולדת לשהות בחופשת לידה בתקופה הנקובה בחוק (סעיפים 6(ב)-6(ו)) או לחלוק אותה עם בן זוגה, ובלבד שלא תעשה כן במהלך התקופה של ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה (סעיף 6(ח). ראו גם: עב"ל (ארצי) 1337/00 המוסד לביטוח לאומי – הורוביץ פד"ע ל"ז 564, 571 (2002). להלן: עניין הורוביץ).
8. ההוראה הרלוונטית לענייננו והשנויה במחלוקת בין הצדדים קבועה בסעיף 6(ז1)(1) לחוק עבודת נשים ומתייחסת לזכאות של עובד לחופשת לידה במהלך ששת השבועות שלאחר הלידה. וכך קובע סעיף 6(ז1)(1):
"(1) עובד שבת זוגו ילדה, ומתקיימים לגביו כל התנאים המפורטים להלן, ייתן לו מעבידו חופשת לידה בהתאם להוראות פסקה (2):
(א) הילד נמצא עמו ובהחזקתו;
(ב) הילד נמצא בטיפולו הבלעדי של העובד מחמת נכות או מחלה של בת הזוג ורופא אישר בכתב כי בשל הנכות או המחלה כאמור בת הזוג אינה מסוגלת לטפל בילד".
9. סעיף 49(ה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), מפנה לסעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים וקובע כך:
"(ה) (1)עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: