ב"ל
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
18999-11-13
05/03/2015
|
בפני השופטת:
הנשיאה ורד שפר
|
| - נגד - |
התובעת:
ס.ש.
עו"ד סאלם ג'דעון
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עדי עינב-גולן
|
| החלטה |
1.מושא התביעה שבפנינו הינה החלטת הנתבע שלא להכיר במחלה ממנה סובלת התובעת במעיים - "קוליטיס זיהומית" (להלן: "המחלה") כנובעת מעבודתה.
לטענת התובעת, המחלה ממנה היא סובלת, נובעת הן מתנאי עבודתה במשך השנים כאחות – על דרך המיקרוטראומה, והן מאירוע שהתרחש על רקע זיהום חריג שהתפשט במחלקה של בית החולים בו עבדה.
2.תביעת התובעת נדחתה על ידי הנתבע, בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 02.12.12, וזאת על בסיס הגישה לפיה לא הוכח כי לתובעת נגרם אירוע ו/או אירועים תאונתיים במסגרת עבודתה, וכי מדובר בליקוי על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לתנאי העבודה.
באותו מכתב נרשם כי, "עפ"י חוו"ד מומחה אין כל קשר בין מחלתך – INFECTIOS COLITIL, לבין עבודתך כאחות בבית החולים". בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, פרופ' דניאל ישורון, שניתנה ביום 29.11.12, נרשמו הדברים שדלקמן –
"עיינתי בתיק הנ"ל, קיימים סכומי מחלה מאשפוזה במח' פנימית ה' ברמב"ם ובמעקב הגסטרואנטרולוגיה שם נעשה ברובו ע"י פרופ' ישי לרטר.
בכל המקרים האלה צוינה תמונה על קוליטיס זיהומים חריפה, שלרוב מופיעה על רקע של מחלת מעי כרונית דלקתית, אם כי עדיין לא הצליחו להוכיח בוודאות מחלה כזו אצלהם, אם כי יש סיכוי סביר שקיימת ברקע. יש לציין גם שבתה סובלת מ – crohn ויש במחלות המעי הדלקתיות נטיה משפחתית.
בכל אלה אינני רואה שום קשר לעבודתה של הח' כאחות בבי"ח, לדעתי עליה לפנות לנכות כללית".
מכאן התביעה שבפנינו.
3.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ובדיון שהתקיים ביום 11.12.14 במעמד הצדדים וויתרה ב"כ הנתבע על חקירתה. בהתאם לכך, הסכימו הצדדים לסכם את טענותיהם, שנרשמו בפרוטוקול הדיון.
לגישת ב"כ התובעת, הן תנאי עבודתה והן האירוע הנטען, מקימים את התנאים להכיר במחלה ממנה סובלת התובעת כפגיעה בעבודה. לטענתו, עיקר דחיית התביעה מבוסס על חוות דעת המומחה מטעם הנתבע שבה נרשם כי טענת התובעת לא הוכחה.
ב"כ התובעת הפנה לפסיקה שבה נידון מקרה של מחלת הקוליטיס , ולדעתו יש להשליך מאותו עניין על עניינה של התובעת.
ב"כ הנתבע, לעומת זאת, טענה כי התובעת לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
לגרסתה, למרות שתנאי עבודתה של התובע היו קשים, הרי שאין די בכך כדי להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה. גם התקופה שבה אושפזה התובעת עקב הטענה שהיה זיהום, אין בה כדי להוות תשתית עובדתית למיקרו-טראומה, וכל שכן לא אירוע חריג. מדובר בתקופה ממושכת, שבהתאם לפסיקה אין בה די כדי להוות תשתית עובדתית, מה גם שהתובעת, למעט העובדה שציינה שמדובר בזיהום חריג במחלקה, לא טענה דבר וחצי דבר לעניין חריגות היקף עבודתה באותם חודשיים ומעלה, ובהיקף המתח והמאמץ אשר חל עליה.