ב"ל 1893-12-12.08 דצמבר 2014

1.לפנינו תביעה אשר עניינה הצהרה כי דינן של דרישות הנתבע להשיב הלוואה עומדת, ולהשיב גמלאות ניידות רטרואקטיבית – להתבטל.

2.התובעת ילידת 1951, פרודה ואם לשישה ילדים, מתגוררת בבאר שבע. התובעת נכה בשיעור 100%, מוגבלת בניידות בשיעור 80%, המרותקת לכיסא גלגלים. בשל מצבה הרפואי, התובעת נמצאה זכאית לקצבת ניידות, ובשל כך מימשה את זכותה לקבלת הלוואה עומדת. התובעת מימשה את ההלוואה ביום 29.6.06 ורכשה רכב פרטי. ביום 4.9.11 ביקשה התובעת להחליף את רכבה והגישה תביעה נוספת להלוואה עומדת.

3.לאחר חקירה שביצע הנתבע, נמצא לטענתו כי בנה המשמש מורשה נהיגה עבורה, אינו מתגורר בקביעות עם התובעת מזה כשנתיים. בעקבות כך, נדרשה התובעת להשיב את ההלוואה העומדת ואת גמלת הניידות.

4.עיקר המחלוקת בתיק זה נסובה על מגורי בנה של התובעת, אשר בחלק מימות השבוע לן מחוץ לבאר שבע, ובשל כך, האם יש לראות בו מורשה נהיגה, כמשמעות מונח זה בהסכם הניידות.

5.הכרעה

התנאים הנדרשים לצורך הזכאות להלוואה עומדת, קבועים בסעיף 5 להסכם הניידות, ולענייננו רלוונטית הדרישה לקיומו של "מורשה נהיגה".

6.לעניין מוגבל בניידות שאין לו רישיון נהיגה, דוגמת התובעת, קובע סעיף 5(ג) להסכם: "למוגבל בניידות שאין לו רישיון נהיגה בר תוקף, תינתן הלוואה עומדת לרכישת רכב, אם נקבעו לו לפחות 60% מוגבלות בניידות ומתקיימים בו שניים אלה:

(1)הוועדה הרפואית קבעה שלמוגבל בניידות צרכים יום-יומיים שלסיפוקם יש הכרח להסיעו באורח קבע.

(2)יש לו מורשה נהיגה הדואג לצרכיו, מסוגל ומתחייב להסיעו באורח קבע למען צרכיו היום-יומיים".

7."מורשה נהיגה", המצוין בסעיף 5(ג) לעיל, מוגדר בסעיף 2 להסכם הניידות: "כל אחד מהמנויים להלן אם בידו רישיון נהיגה בר תוקף, והמוסד אישר כי הוא רשאי לנהוג ברכב של המוגבל בניידות ובתנאי שהוא והמוגבל בניידות חתמו על כתב התחייבות כאמור בסעיף 3(א):

(1) קרוב משפחה;