ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
18811-05-15
06/04/2017
|
בפני סגן הנשיא:
שמואל טננבוים
|
- נגד - |
תובע:
ראובן זנזורי עו"ד אופיר בילו
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד משה אהרון
|
פסק דין |
1.זוהי תביעה להכרה בפגיעה בברך ימין של התובע כתאונה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).
תמצית טענות התובע
2.א.התובע יליד 1970, עובד מזה כ- 20 שנה כמוביל ומרכיב רהיטים עצמאי.
ב.התובע עובד מדי יום בין 10 ל- 12 שעות עבודה, 6 ימים בשבוע.
ג.לטענת התובע, עבודתו כרוכה בפעילות פיזית של הברכיים הכוללת בין היתר פעילות חוזרת ונשנית של הברכיים כגון: ישיבה ממושכת על הברכיים, עומס על הברכיים, פיתולי הברך תוך עליה וירידה במדרגות ונשיאת משאות כבדים, צורך לביצוע העבודה בכריעה, קריסה ועמידת ארבע.
ד.התובע טוען כי ביצוע הפעולות האמורות, במסגרת עיסוקו, בצורה חוזרת ונשנית, עם אותו איבר בגוף (הברכיים) גרמו במצטבר לפגימה ממנה הוא סובל כיום בברך ימין.
תמצית טענות הנתבע
5.התובע לא הוכיח תשתית עובדתית להכרה על פי תורת המיקרוטראומה, נוסף על כן לתובע לא אירעה פגיעה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. אין קשר סיבתי בין מצב ברך ימין של התובע לבין תנאי עבודתו ולחילופין השפעת העבודה על מצב הברך הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
דיון והכרעה
ההיבט המשפטי
6.ההלכה בעניין קיום תשתית עובדתית לצורך הכרה בפגיעה מסוימת על דרך המיקרוטראומה קבעה כדלקמן:
"על מנת להוכיח תביעה דרך תורת המיקרוטראומה יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף". (עב"ל 204/06 מרוסיה חיימוב נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.10.07).
7.בעניין התנאים הנדרשים לצורך בחינת תביעה על פי תורת מיקרוטראומה נקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נח (מיום 22.12.14) כדלקמן:
"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי). אשר לתנאים העובדתיים אשר על המבוטח להוכיח נקבעו התנאים הבאים:
א. אותן תנועות "חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר".