עב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
18655-07-14
04/01/2015
|
בפני כב' הסגנית נשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
מ. ח
עו"ד כמיל מוויס
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד רינת מישאל
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 6.4.14 (להלן – הוועדה), שקבעה כי לא נותרה נכות המתבטאת באחוזים בעקבות פגיעה מיום 24.10.12, שהוכרה כפגיעה בעבודה ובמהלכה נפגע המערער בברך שמאל. המערער הוא שחקן כדורגל ומסגרת הפגיעה מיום 24.10.12 סובב את ברכו.
2.עיון בפרוטוקול מיום 6.4.14 מעלה כי הוועדה ציינה בין ממצאיה (סע' 21 לפרוטוקול) כי המערער מתקשה לכרוע על ברך שמאל, אינו מסוגל לבצע מבחן הופ, כי קיים דלדול שרירי ירך שמאל הדיסטאליים, כי קיימת נפיחות סינוביאלית קלה ורגישות פטלופמורלית, כי קיים חוסר בסוף הכיפוף, מבחן מגירה כואב אך יציב, רגישות לאורך הסדק המפרקי המדיאלי המתגבר בתנועות סיבוביות. עוד ציינה הוועדה כי בהתאם לממצאי MRI מיום 6.11.13 קיים עיבוי של ACL וקרע מרוטש של המיניסקוס המדיאלי האחורי.
הוועדה סיכמה (סע' 23 לפרוטוקול) כי "על-פי העיון בתיק הרפואי לאחר החבלה הנדונה 24/10/12 בוצעה ארתוסקופיה ב- 25/12/12 ולאחר מכן MRI ב- 6/2/13 – שתיהן היו תקינות, לא נמצאה בעיה אורגנית הן בארטוסקופיה והן ב- MRI. בבדיקת MRI מ- 11/13 וארטוסקופיה מ- 29/12/13 נמצא קרע מרוטש של מינסקוס מדיאלי וכן נגע סחוסי גדול של MFC אשר עבור חירור. עקרונית קיים הבדל משמעותי בין שתי הארטוסקופיות ושתי בדיקות MRI. בהתייחס לתאונה הנדונה 24/10/12 מצב ברך שמאל הינו ללא נכות תפקודית. הממצאים הקיימים היום נגרמו ככל הנראה לאחר חבלה חוזרת מ- 11/13 אשר גרמה לקרע במינסקוס ונגע סחוסי MFC – ממצאים אלו לא היו ולא נגרמו בתאונה הנדונה, ולפיכך הוועדה דוחה את הערר."
3.טענות המערער:
א.טעתה הוועדה כששייכה את הנכות לאירוע מיום 1.11.13 וקובעת שאין נכות, בין השאר משום שהחבלה הנוספת מיום 1.11.13 היא תוצאה של האירוע שהוכר, ומכיוון שהברך היתה "חלשה" בעקבות הפגיעה שהוכרה, ולכן יש לקשור בין האירוע מיום 1.11.13 לאירוע שהוכר.
ב.הוועדה התעלמה מהתיעוד בדבר האירוע שהוכר, תיעוד המצביע על סיבוב ברך שמאל ופגיעה במיניסקוס.
ג.קיימת סתירה בין ממצאי הוועדה המצביעים על קיומה של נכות לבין מסקנתה.
ד.יש בבדיקות מחודש 2/13 וטרם החבלה הנוספת ממצאים המצביעים כשלעצמם על קיומה של נכות.
4.מנגד, טוען המשיב, כי קביעת הוועדה לפיה יש לייחס את מצבו הרפואי של המערער לפגיעה הנוספת והמאוחרת נעשתה תוך השוואת המסמכים הרפואיים השונים, במסגרת סמכותה של הוועדה לעשות כן, ולא נפלה בה טעות משפטית.
5.על-פי הוראות סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תש"ה – 1995, מוסמכת הוועדה הרפואית לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה", כמו גם את דרגת הנכות. לאחר שניתנה הכרה של פקיד התביעות באירוע כב"תאונה בעבודה" לרבות ציון האיברים שנפגעו – עוברת הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת לוועדה הרפואית. הלכה היא כי לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות". לפיכך משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב"נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. קביעה זו היא מתחום סמכותם של רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי, כפי שנקבע עוד בדב"ע 2/98-01 גד באלי - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ל"ג 284 בעמ' 288.
6.בקביעת דרגת הנכות הנובעת מן העבודה מחויבת הוועדה הרפואית לפעול גם על-פי הוראת סעיף 120 לחוק, בו נקבע כי: