ב"ל 18649-08-14.27 נובמבר 2014

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 23/7/14 ("הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר מיום 1/5/12 ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין (ב"ל 14- 03- 4654 מיום 2/6/14) ("פסק הדין המחזיר"). פסק הדין המחזיר הורה על השבת עניינו של המערער לוועדת העררים לאי כושר על מנת שתדון בהצהרת המערער לפיה הנכות היא ביד הדומיננטית. הוועדה תקבע אם יש בכך שהנכות היא ביד הדומיננטית כדי לשנות מקביעתה בדבר שיעור אי הכושר.

החלטת הוועדה:

3.הוועדה התכנסה ביום 23/7/14, הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בפרק ג' לפרוטוקול. לדברי המערער, בשנת 2004 במהלך קטטה, נפגע מסכין ביד ימין, עבר ניתוח, וכן הליך ריפוי ועיסוק; מאז אינו עובד; עבד כשנתיים בתור נהג, והוא מעוניין לעבוד בעבודה שמתאימה לו.

לאחר שעיינה בפסק הדין, ציינה הוועדה כי המערער בן 26, אובחן כסובל משיתוק עצב אולינארי יד ימין. הוועדה ציינה כי לדברי המערער האירוע בו נפגע ביד ימין אירע לפני 10 שנים, וכי "מאז למד להסתגל להפעיל יד שמאל ולהיעזר ביד ימין". הוועדה הוסיפה כי לדברי המערער יש לו רישיון נהיגה, והוא עבד כנהג, למרות הליקוי ביד ימין. המערער אף הדגים בפני הוועדה כיצד הוא מצליח לנהוג.

הוועדה סיכמה וקבעה כי התרשמה שהמערער "מסוגל לעבוד בעבודות בהן יפעיל יד שמאל אשר נהפכה גם לדברי המערער ליד דומיננטית, ויוכל להיעזר כאמור ביד ימין". לדעת הוועדה, המערער מסוגל לעבוד בחניון ובכל עבודה שבה יפעיל יד שמאל וייעזר ביד ימין. לאור האמור, דחתה את הערר וקבעה כאמור כי המערער לא איבד את כושרו לעבוד בשיעור 50%.

טענות הצדדים:

4.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, ולא התייחסה לעובדה שהמערער סובל מנכות ביד ימין שהיא היד הדומיננטית.

5.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן קביעות הוועדה מבוססות על דברי המערער, והתרשמותה ממנו בעת שהדגים פעולת נהיגה ברכב.