ז' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המערער נפגע ביום 19.02.14 בכף רגל שמאל, ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. 

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתו הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון מיום 27.08.15 קבעה לו 0% נכות יציבה החל מהתאריך 01.11.14.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 07.12.15 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

על קביעה זו נסב הערעור שלפני.

2.להלן תמצית טענות ב"כ המערער –

א.טעתה הוועדה בכך שהתעלמה מהממצאים שתועדו במסמכים הרפואיים, ולפיהם המערער סובל מנפיחות דיפוזית דורסלי של כף הרגל השמאלית באזור בסיס המטטרסוס השני.

ב.טעתה הוועדה שהתעלמה מהעובדה, ולפיה התובע מתהלך עם צליעה ברגל שמאל ומתקשה בעמידה על העקב וקצה האצבעות מצד שמאל.

ג.הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של דר' עאוני יוסף, ומהאבחנה שצוינה באותה חוות דעת בקשר לקיום מטטרסלגיה טראומטית.

ד.הוועדה התעלמה מהממצאים שעלו בבדיקת ה – CT ומיפוי העצמות שהצביעו על ממצאים טראומטיים ברורים בכף רגל שמאל.

ה.טעתה הוועדה בהתעלמה מכך שהמערער סובל משינוי בקשת כף הרגל וקושי בעמידה על העקב והתופעות הנלוות לכך, המשפיעות על כושר הפעולה ותפקודו היומי.

ו.יש להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני וועדה בהרכב אחר.

3.ב"כ המשיב מנגד, התנגד להחזרת עניינו של המערער לוועדה, וטען כי לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה. לטענתו, הוועדה התייחסה לחוות דעתו של דר' עאוני יוסף, אולם ממצאיה היו שונים מממצאיו. הוועדה בבדיקתה לא מצאה שבר בכף הרגל, והטענה ולפיה המערער סובל מקושי בעמידה אינה בעלת נפקות לעניין שיעורי נכות. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. מדובר בקביעות רפואיות המצויות בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

4.החלטת הוועדה מושא הערעור: