ב"ל 17516-02-15 ש.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו ערעור על החלטת פקיד התביעות בנתבע מיום 5.5.14, במסגרתה נדחתה תביעתה של התובעת להכיר בליקוי השמיעה ממנו היא סובלת כתאונת עבודה, על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה -1995 (להלן – החוק). 

העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מן התיק הן כדלקמן:

1. התובעת, ילידת 17.5.1956, הועסקה כאשת מכירות בסטודיו לריקוד לנשים "ליידי פיטנס", החל משנת 2010.

2. ביום 5.5.14 התקבלה ע"י הנתבע החלטה, מושא הליך זה, לפיה נדחית תביעתה של התובעת מן הטעם שלא הוכח כי היא עומדת בתנאי סעיף 84א (א) לחוק שכן לא הוכח שהירידה בשמיעה נגרמה עקב חשיפה לרעש וכי לא הוכח שהתובעת נחשפה לרעש העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 וההוראות לפיו.

   עוד צוין, כי תנאי להכרה בירידה בשמיעה הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, תנאי שאינו מתקיים בעניינה של התובעת.

    

   טענות הצדדים

3. התובעת טענה כי היא הועסקה בסמוך לסטודיו בו התקיימו שיעורי התעמלות וריקוד וכי בין משרדה לבין הסטודיו לא חצץ קיר אקוסטי ועל כן נחשפה לרעש מסוג מוזיקה קצבית בעוצמות גבוהות ביותר.

4. בשלהי שנת 2010 היא החלה לסבול מלחצים, טנטון וירידה בשמיעה, עד אשר נאלצה להפסיק את עבודתה, בהתאם להמלצות רופא תעסוקתי. בשל מצבה הרפואי, נעזרת התובעת בשני מכשירי שמיעה (נספח ב' לכתב התביעה).

   התובעת הוסיפה כי הנתבע טעה בדחותו את תביעתה שכן התקיימו התנאים להכיר בפגיעה ממנה היא סובלת כמחלת מקצוע ו/או כמיקרו טראומה.

5. הנתבע טען מנגד, כי התובעת לא הוכיחה את קיומם של תנאי סעיף 84 א לחוק וכי מאז חקיקתו, לא ניתן להכיר בפגיעה בשמיעה על דרך המיקרוטראומה.