ב"ל 17483-12-13.13 אוקטובר 2014

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1/7/13 אשר סיכמה מסקנותיה ביום 7/10/13.

בכל הנוגע לליקוי השמיעה של המערער קבעה הועדה כי הליקוי קשור למחלת האוזן וקיים מזה שנים רבות ולכן דחתה את הערר בענין זה.

בנוגע לטענת הטנטון קבעה הועדה כי יש לנכות מצב קודם כך שמנכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 72(4)(ד)II מיום 21/10/99, ינוכה מצב קודם בשיעור 5% בהתאם לסעיף 72(4)(ד) II במחציתו.

ביום 22/10/12 הכיר פקיד תביעות בפגיעת המערער שעניינה ליקוי שמיעה כתאונת עבודה, וזאת מיום 7/19/01.

חרף הכרה זו קבעה ועדה רפואית (נפגעי עבודה) מדרג ראשון מיום 10/12/12 כי למערער 10% נכות בגין טנטון בהתאם לסעיף 72(4)(ד')(II) אך אין לו נכות בגין ליקוי שמיעה, שכן זה נגרם כתוצאה מתחלואה טבעית.

הועדה הרפואית מדרג ראשון לא העניקה כל נכות בגין ליקוי השמיעה (אף לא בשיעור 0%).

המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה מדרג ראשון.

ביום 16/5/13 התכנסה הועדה הרפואית לעררים.

ב"כ המערער ביקשה להפסיק את הועדה על מנת להתייעץ עם מומחים רפואיים. הועדה קיבלה את הבקשה והמערער הוזמן בשנית ליום 1/7/13. ביום 1/7/13 נשמעו באריכות טענות המערער ובאת כוחו, המערער נבדק בדיקה קלינית והועדה עיינה במסמכים רפואיים שעמדו בפניה.

בסיום התכנסות הועדה מצאה הועדה כי יש מקום להוריד את דרגת נכותו של המערער (כך שבמקום 10% נכות בגין טנטון ינוכה 5% בגין מצב קודם, כאמור). על כן, נמנעה הועדה מלסכם את ההחלטה ואפשרה למערער להתגונן בפני החלטה זו. המערער זומן לועדה אשר התכנסה ביום 7/10/13 על מנת להעלות השגותיו. משלא הופיע סיכמה הועדה את החלטה וקבעה כמפורט בפורטול מיום 1/7/13.