ב"ל 16914-12-14.30 דצמבר 2014

ראשיתו של הליך זה בכתב טענות, הודעת ערעור (להלן:הערעור) שהוגש ביום 08.12.14 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 05.02.14.

הערעור הוגש בחלוף 10 חודשים מיום מתן ההחלטה ו- 8 חודשים מיום קבלת ההחלטה על ידי המבקש (או מיום ידיעתו עליה, כך על פי טענתו).

בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור עד לתאריך הגשתו.

במסגרת הבקשה, המבקש טוען כי ידע על ההחלטה נשוא הערעור בשלהי חודש 04/14 אולם לא הבין כי רשאי הוא להגיש ערעור. המערער מציין בבקשתו כי היה מיוצג על ידי עו"ד אחר טרם החלפת הייצוג על ידי בא כוחו הנוכחי.

בתגובתו מיום 21.12.14, הודיע המשיב שהוא מתנגד לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. לטענתו, חוסר ההבנה הנטען באשר לאפשרות המערער להגיש ערעור אינה מובנת והדברים מקבלים משנה תוקף עת לכאורה המערער היה מיוצג על ידי עו"ד. לא ברור מתוך הבקשה מדוע המבקש לא פנה לייעוץ משפטי עם קבלת ההחלטה ומדוע סבר כעת כי עליו לפנות ליעוץ משפטי נוסף. המשיב מוסיף כי מדובר באיחור ניכר של 8 חודשים לאחר המועד בו היה על המערער להגיש את הערעור. בנסיבות אלה המשיב עומד על טענת ההתיישנות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.