ב"ל 16852-08-18

בפני בית הדין תביעת התובע להכרה במחלת מקצוע או במיקרוטראומה כפגיעה בעבודה בהקשר של כתף שמאל.

הנתבע טען כי לא התקיימו בתובע התנאים הנדרשים ליישום תורת המיקרוטראומה ואף לא למחלת מקצוע לפי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו.

העובדות

1. התובע יליד 1951 עבד כטכנאי גז מגיל 23 כ-45 שנים.

2. התובע השתמש במקדחה, מברגה בממוצע פעם ביום או ביומיים.

3. התובע סובל מקרע בגיד בכתף שמאל.

4. ליקויו של התובע בכתף ימין הוכר כפגיעה בעבודה ונקבעה נכות בשיעור 15%.

    

   המחלוקת

   1. האם תנאי עבודתו של התובע מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה – לעניין פעולות הקדיחה וההרמה.

   2. האם ליקויו של התובע ועבודתו עם מכשירים רוטטים עונה על דרישות פריט 14 לרשימת מחלות המקצוע.

      הכרעת הדין

      מחלת מקצוע

      1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) מגדיר מהי פגיעה בעבודה וכן מהי מחלת מקצוע. מחלת מקצוע הוגדרה: "מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והיא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – עקב עיסוקו במשלח ידו".

      2. הפריטים לחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד-1954 (להלן: התקנות) מגדירים מחלות מקצוע כ"מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים, הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים" בעבודה שהיא מסוג "עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים".

      3. התובע טען כי עבד באופן ממושך עם מכשירים רוטטים, וכי הקרע בגיד הסופראסינטוס (SSP) בכתף שמאל המלווה בכאבים קשים והגבלת תנועה, אירע עקב תנאי עבודתו המתמשכים של התובע.

      4. הנתבע טען כי אין להחיל את סעיף 14 לתקנות מאחר והשימוש במכשירים הרוטטים היה במשך מצטבר של כ-45 דקות עד שעה ביום, והיו רק מקדחה ומברגה, שהם מכשירים עדינים יחסית. אולם ב"כ הנתבע בהגינותה ציינה כי אין פסיקה לגבי משך הזמן המינימלי להגדרת המילה "ממושכת" שבסעיף 14 לחלק ב' לתוספת לתקנות.

      5. בתאריך 28/05/17 נעשה לתובע MRI ובה נמצא כי הודגם קרע בכל עובי הגיד באורך של כ-18 מ"מ בכתף שמאל.

      6. התובע הופנה לרפואה תעסוקתית בתאריך 07/07/17 בשל אי יכולת להמשך לעבוד בשל כאבים והגבלה בתנועות כתף שמאל (נספח לתצהיר התובע).

      7. בתאריך 15/06/17 כותב ד"ר אלכס גודקין, מומחה ברפואה תעסוקתית כי " לפי סיכום ביקור מד"ר ג'אבר מיום 19/06/17 סובל מכאבים בכתף שמאל במשך כחצי שנה, בדיקה על קולית הדגימה קרע מלא בגיד SSP באורך 18 מ"מ. בוצעה גם MRI שהדגימה קרע מלא ב-SSP.

         כנ"ל מוכר כנפגע בכתף ימין כתוצאה מהעבודה, עובד כטכנאי גז כ-45 שנים, יש להניח כי עבודה מאומצת בכתף שמאל גרמה לקרע נוסף ב-RC."

      8. בהמשך מצוין במחלת המקצוע "ROTATOR CUFF SYMDROM".

      9. אין ספק כי אבחנה זו מתייחסת לשרירים ולגידים ודלקות בהם עד להיווצרות קרע חלקי או מלא של הגיד. זה מה שקרה לתובע. לכן התיאור של רישא סעיף 14 מחלות עצמות, פרקים, שרירים או עצבים של הגפיים, קיימות בתובע.

      10. השאלה היא האם הן נגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים והאם עבד התובע במכשירים רוטטים.

      11. בסעיף 6 לתצהיר התובע נרשם כך: "במסגרת עבודתי אני מבצע פעולות פיזיות קשות, חוזרות ונשנות, רובן על בסיס יום יומי ויתרתן בממוצע של פעמיים ביום, ובהן: שימוש במכשירים רוטטים, כגון מקדחות, ושימוש בכלי עבודה שונים הדורשים מאמץ בהנעת היד והכתף, כגון מברגים ופטישים."

      12. הנתבע טען כי צירוף של שלוש דקות עד להצטברות של 45 דקות מקסימום איננו בגדר עבודה ממושכת. התובע טען כי מדובר ב-45 שנות עבודה בכלל ולפחות 4 שנים בהן החליף את יד ימין ביד שמאל לאחר שנפגע בימין ב-2011. לטענתו 4 שנים היא תקופה ממושכת דיה, זאת פרט לשנים בהן נעזר ביד שמאל יחד עם יד ימין, וכן טען כי העברת העומס תוך כדי שהוא מציין בחקירתו עבודה על מקדחה רוטטת הקודחת בקירות בין 10-15 פעמים ביום והחלפת צינורות וקדיחה לצורך כך ובממוצע 25 דקות טיפול בלקוח וכאשר לעיתים צריך לקדוח 5-6 ברגים ובצנרת ארוכה גם יותר. כן ציין כי במסגרת עבודתו הוא עובד בבתי מלון ומוסדות לפחות פעמיים בשבוע ושם יש צורך בעבודה עם מכשירים גדולים יותר ויותר כוח. לגרסתו מדובר לעיתים בשני חורים ולעיתים בעשרה, וכי צנרת יכולה להגיע עד ל-10-12 מטר לצורך הקידוח. התובע הדגים את עבודתו במקדחה, מעט גבוה מגובה המותן (ראה עמ' 8 לפרוטוקול).

      13. בנסיבות אלה מדובר על 5 שנים לפחות בהן עובד התובע ביד שמאל אליה הועבר העומס, בקדיחה במכשירים רוטטים, פעמים רבות במשך היום לסירוגין, ובמצטבר, הגם שיש לעיתים ימים יותר עמוסים וימים פחות עמוסים. גם התובע וגם מעסיקו הצביעו על שימוש יום יומי במקדחה, של בין 45 דקות לשעתיים. מדובר בזמן ממושך מידי יום, גם אם לא רצוף, ובמהלך 4-5 שנים מדובר ללא ספק בזמן אשר יכול להיחשב כלול בהגדרה "ממושכת".

      14. בהקשר אחר מתייחס כב' סגן הנשיאה השופט אילן איטח להגדרה של "תקופה ממושכת" בעפ"א 50688-01-15 מדינת ישראל נגד רינה מגנצי (פורסם בנבו). ההיקש שם נעשה על פי חוק הביטוח הלאומי להגדרת תקופה ממושכת. בית הדין האזורי קבע כי תקופה ממושכת בעיני המחוקק לפי חוק הביטוח הלאומי בסעיף 195 הוא תקופה של 60 חודשים לפחות, דהיינו 5 שנים. כב' השופט איטח מתייחס לעניין זה באופן ש"תקופה ממושכת" מתייחסת ל"זמן ניכר" או "בקביעות", באופן המצביע על פעולה שאיננה ארעית. אך עושה אבחנה ממשית בין הפלילי לבין חוק הביטוח הלאומי. יחד עם זאת, ניתן ללמוד מפסק דין זה כי תקופה ממושכת כגון זו שעומד בפנינו בעניינו של התובע של 5 שנים לפחות, בהן עבר העומס ליד שמאל, יכנסו באופן מובהק ללשון סעיף 14 לחלק ב' לתוספת לתקנות "עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים".

      15. מטעם זה סבורים אנו כי פגיעתו של התובע כלולה במחלת מקצוע באופן המזכה אותו בגמלה.

      16. לא למותר לציין כי בשנת 2011 הכיר המוסד בתביעה למיקרוטראומה במחלת מקצוע בגין אותם תנאי עבודה ואותו סוג נזק בכתף ימין – קרעים בגידי הכתף עם כאבים והגבלה בתנועה. בגין הפגיעה נקבעה לתובע נכות צמיתה של 15%. התובע צירף את הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות מ-2011 מדרג ראשון וועדת הערר כנספח 3 לתצהירו.

      17. התובע זכאי להיכלל במחלת המקצוע לפי סעיף 14 לתוספת כאמור לעיל. למעלה מהצורך נבדוק גם את סוגית המיקרוטראומה.

           

          מיקרוטראומה

      18. התובע טען כי ביצע פעולות חוזרות ונשנות, חלקן בקידוח וחלקן בהרמת בלוני גז. בחלקן בהחלפת צנרת וקיבועה. כל אחת מהפעולות נעשתה מידי יום ביומו במהלך השנים לפחות מ-2011 כשהעומס עבר ליד שמאל, ועוד קודם לכן 40 שנה כסיוע ליד ימין.

      19. הנתבע טען כי התובע לא הוכיח פעולות חוזרות ונשנות וכי כל פעולה במשך היום הייתה רבע שעה בלבד ולא ברצף, וכי היה זמן נסיעה בין לקוח ללקוח שהפסיק את הרציפות של העשייה.

      20. נבדוק מה עשה התובע בפועל בראיות שהוגשו בפנינו על ידו ועל ידי הנתבע, במהלך היום, כל יום, חמש שנים לפחות.

      21. בסעיף 25 לנספח לעיל מתאר התובע עבודה עם מקדחה רוטטת והברגה ובאבחנות נרשמו שינויים ניווניים ותסמונת השרוול המכופף. בגין השרוול המכופף קיבל התובע אחוזי נכות. תסמונת זו מצויה אף לפנינו, אם לא למעלה מזה. בוועדת הערר ביחס ליד ימין נקבע בתאריך 02/07/12 כי "לדעת הוועדה יש קשר סיבתי בין אופי עבודתו לשינויים הניווניים. מתאים לנכות בשיעור 15% לפי סעיף 35(1) בין ב-ג, כולל כל השינויים הניווניים בכתף, הוועדה דוחה את ערעור המוסד בנושא הנכות הרפואית והקשר הסיבתי ומקבלת את ערעור התובע". על החלטתה זו לא הוגש ערעור על ידי המוסד והיא חלוטה. תוכנה מדבר בעד עצמו. אין לקבל את טענת הנתבע כי לאור פסיקה מאוחרת יותר נפלה טעות בקביעה ביד ימין. כפי שנראה מטה קביעה זו מבוססת ומתאימה גם ליד שמאל בנסיבות הספציפיות האלה.

      22. טיעוני התובע בתצהירו ביחס לעבודתו אינם שונים כהוא זה מטיעוניו ביחס ליד ימין. אולם גם בלעדי ההכרה ביד ימין, ובהתייחס ליד שמאל בלבד, נציין כי התובע היה עקבי בגרסתו בדבר היקף ותדירות הפעולות בעבודתו, כך בתצהירו וכך גם בחקירתו הנגדית לפרוטוקול (עמ' 6 ש' 12-16 וכן שורות 25-26). לפחות ממחצית מהמקרים יש צורך לקדוח על מנת לקבע את הצנרת, ולפחות ב-50% מהבדיקות (עמ' 6 ש' 32 עמ' 7 ש' 2-3). בנוסף יש הפעלה של מפתח שוודי וכן יש עבודה בבתי מלון ומסעדות "שם זו אותה עבודה אך עם מכשירים גדולים יותר שצריך להפעיל יותר כוח" (עמ' 7 ש' 29-30). הרמת בלוני גז דורשת הסתייעות ביד שמאל גם במהלך 40 השנים הקודמות.

      23. התובע נשאל ישירות כמה זמן הקדיחה ומפרט "לפעמים חצי שעה בבית רגיל... לא משהו קבוע של רק שני חורים, לפעמים עשרה חורים, לפעמים חמישה, לפעמים שני חורים. בורג אחד עושים 5 דקות. שני חורים והכנסה של דיבלים, ועוד פעם שני ברגים, הקדיחה עצמה 2-3 דקות לחור. אם יש צנרת ארוכה זה לוקח הרבה זמן, אם בגובה צריך להיעזר בסולם." (עמ' 8 ש' 15-19).

      24. התובע מתאר את הדרך שבה עליו לבצע את הקדיחה, תוך הרמת היד בגובה הכתף, "אני תופס את המקדחה במצב הזה (מדגים אחיזה בשתי ידיים, ללא הישענות על הכתף) טיפה יותר גבוה מהמותן. אם זה קירות בטון צריך לעבור 60 ס"מ אז זה כבר לעמוד בעמדה שצריך כוחות. לעמוד עם רגל אחורה ולתמוך בעצמי" (עמ' 8 ש' 29-31).

      25. כמו כן אישר התובע את האמור בהודעה מטעם מנהל הסניף (עמ' 3 ש' 64) "ש. עם אלו מכשירים רוטטים הוא עובד. ת. עובד עם מקדחה, מברגה וזהו. ש. כמה זמן עובד עם הכלים הרוטטים. ת. כל הזמן. ש. כמה זמן ברצף בממוצע עם הכלים. ת. רבע שעה ברצף, זה המקסימום אותו הוראת עבודה, יכול להיות במהלך יום שימוש של יותר משעתיים." דהיינו, גם מר שרון עופר מציין שיש עבודה עם כלים רוטטים, לכל הפחות שעתיים ביום, אולם לא יותר מרבע שעה ברצף על פי הנחיות העבודה.

      26. עוד יש להדגיש כי מר שרון מציין "ש. איזה פעולות פיזיות הוא עושה עם הידיים והכתפיים. ת. פעולות רבות. שוב, אציין שטכנאי זה לא פקידה, יצא לי במהלך עבודתי ללוות בעבודתם המון טכנאים, כולל גם י.ע. בשטח, וממה שהתרשמתי צריך להיות בכושר גופני גבוה מאוד כדי לבצע את מה שהם מבצעים. העבודה כוללת לחץ נפשי ופיזי רב במהלך כל שעות העבודה, טיפוס על מדרגות רבות, עבודה פיזית עם הידיים, עבודה על הברכיים, כל מיני השתחלות למקומות קטנים וצפופים, דברים שבגינם צריך כושר גופי גבוה. העבודה כוללת בין היתר הרמת כיריים שולחניים שלפעמים צריך להפעיל כוח רב כדי להוציאם מהגומחה שלהם. העבודה מצריכה בין היתר עבודה פיזית רבה עם הידיים וכמובן עם הכתפיים והגב משום שצריך להחליף צינורות גומי במקומות צפופים וקשים, ולפעמים ההוצאה שלכם מצריכה כוח פיזי רב, אלה רק דוגמאות קטנות לחלק מהעבודות שטכנאי אמור לעשות". (דגש ש.ש.). חקירה זו עולה בקנה אחד עם עדות התובע שנדרש הרבה מאוד פעמים להחליף צינורות גומי במהלך היום. התובע במפורש נשאל ואומר "אני כל היום מרים עם כלי העבודה שלי שזה התיק, להרים תנורים וכיריים זה הרבה פעמים ביום" (עמ' 4 לחקירתו של התובע ש' 80-85) (דגש ש.ש.).

      27. בנוסף מדובר על הרמת והזזת בלוני גז שלגביהם מעיד מר שרון כי התובע מרים מכלי גז (עמ' 3 ש' 73 – עמ' 4 ש' 80). מעדותו עולה כי יש הרמה חוזרת ונשנית של מכלי גז "ויש המון מקרים כאלה... זה יכול להיות יום יומי, תלוי בלחץ העבודה" (דגש ש.ש.).

      28. לחוקר אמר התובע שהחלפת צינורות זה בין 10-15 פעמים ביום.

      29. בחקירה מיום 31/11/17 של מר שרון עופר אישר כי גם טכנאים נוספים סובלים מאותן תופעות.

      30. בחקירת התובע מיום 12/11/17, אישר כי עובד 6 ימים בשבוע מ-08:00-17:00 כל יום ובימי שישי עד השעה 13:00. דהיינו, שבוע עבודה מלא. בחקירתו מתאר את עבודתו (עמ' 1 ש' 12-19), מתוכה עולה כי הוא צריך להחליף בלוני גז ונדרש להחליף צינורות ומשתמש במקדחה רוטטת לקידוח בקירות, מפתחות צינורות ולעיתים הוא מרים גם את בלוני הגז, כמו כן הוא נושא מקדחה וארגז כלים כבדים. בחקירתו אומר לגבי קדיחות "לא בכל עבודה, אבל אם אני מחליף צנרת ושעון אני צריך לקבע אותם בקיר, לא בכל עבודה אך יש סוגי עבודה שכן." (עמ' 2 ש' 24-25). כמו כן מאשר שעצם החלפת צינורות הגומי דורשת מאמץ בידיים. חקירתו זו עולה בקנה אחד בדיוק עם חקירת מר שרון. אף הוא מציין את מיקום הזווית והמאמץ בעניין של הצינור. וכך מדגיש בעמ' 2 ש' 43-46.

      31. תיאורו של התובע מהימן והוא מצביע על פעולות חוזרות ונשנות בהרמת בלוני גז, בהחלפת צינורות הדורשים מאמץ וכוח של הידיים ובהפעלת מקדחה ומברגה לפחות שעתיים ביום כל יום. פעולה חוזרת ונשנית של קידוח כשעתיים ביום, כל יום, שישה ימים בשבוע. הרמת בלוני גז, כל יום באופן חוזר ונשנה, הגם שלא כל יום אותה כמות. החלפת צנרת תוך שימוש בכוח בידיים, כל יום, מרבית היום (10-15 פעמים ביום). מדובר בקבוצות פעולות שונות חוזרות ונשנות אשר בכולן על התובע להפעיל את אותו מקום ביד שמאל, שספגה את העומס של יד ימין, בחמש שנים האחרונות לפחות.

      32. התובע נשאל בחקירה של החוקר "ש. אילו פעולות חוזרות ונשנות אתה מבצע בעבודתך. ת. החלפת צינורות גומי וביום זה יכול לצאת בין 10-15 פעמים, יש אצלי לקוח שיש לו שניים יותר מכשירים, אז זה יותר. החלפת צנרת במידה ונשבר, והרמת המכל להחליף צינור נחושת, זה קורה בין פעם לפעמיים ביום... מדוע אתה קושר את בעייתך בכתף שמאל לעבודתך. ת. כי עצם המאמץ בקדיחה ונשיאת כלים כבדים זה מאמץ על הכתף והידיים" (עמ' 5 לחקירתו).

      33. יודגש כי התובע נשאל על ידי החוקר ועונה "הייתה לי בעיה בכתף ימין לפני מספר שנים וטופלתי על ידי זריקות, הגשתי תביעה לביטוח לאומי והתביעה הוכרה לי ואני חושב שקיבלתי 5% אך אני לא זוכר אולי יותר והבעיה שם עדיין לא נפתרה ואני סובל מכאבים. בגלל הבעיה ביד ימין העברתי את העומס ליד ליד שמאל ועכשיו יש לי בעיה בכתף שמאל, יש לי כאבים שאני לא יכול להרים משאות, אני לא יכול להרים ארגז ביד שמאל ולא יכול לפתוח בעזרת מפתחות שוודיים את ההברגות." (עמ' 3 לחקירה ש' 49-54).

          יש ממש בטענתו של התובע כי משיד ימין נפגעה העומס עבר ליד שמאל והפעולות שמבצע מבצע ביד שמאל. התובע נחקר ומציין מהם המשקלים שעליו להרים, למשל ארגז מקדחה 7-8 ק"ג, תיק עבודה 10-12 ק"ג, מכל גז 12 ק"ג ועם הברזל גם 20 ק"ג וזאת נדרש לעשות 5-6 פעמים ביום למרחק של חצי מטר או מטר. זאת טען בפני חוקר המוסד בהזדמנות הראשונה ועוד לפני התביעה, ויש ליתן לכך משקל. מכל מקום חקירתו של התובע הייתה אמינה ועולה בקנה אחד עם תצהירו ועם חקירתו הנגדית.

      34. התובע הקים תשתית עובדתית של מיקרוטראומה המצביעה על שימוש במכשירים רוטטים (כשעתיים במהלך כל יום, מידי יום), ופעולות חוזרות ונשנות של הרמה של בלוני גז, כיריים ותנורים במשקל כבד (בין 8-20 ק"ג, 5-6 פעמים ביום), מידי יום ביומו, באופן חוזר ונשנה, וכן פעולה חוזרת ונשנית של החלפת צינורות הדורשת הפעלת כוח כ-10-15 פעמים ביום, כל יום. בנסיבות אלה הרים התובע את הנטל המוטל על כתפיו והניח תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה.

           

          סוף דבר

      35. תביעתו של התובע מתקבלת באופן שיש להכיר במחלת המקצוע בכתף שמאל על פי פריט 14 חלק ב לתוספת השנייה לתקנות.

      36. התובע הרים את הנטל בעניין הקמת תשתית עובדתית למיקרוטראומה וגם מטעם זה מתקבלת תביעתו.

      37. הנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך 3,500 ₪.

           

           

          ניתן היום, י"ט טבת תש"פ, (16 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

          החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

           

             

          אלי קדוש, נציג ציבור עובדים		יוסף בנבנישתי, נציג ציבור מעסיקים		שרה שדיאור, שופטת