ב"ל 16691-03-14

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 13.2.14 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערערת:

2.1המערערת סובלת ממספר ליקויים ובהם ליקוי שמיעה, טנטון, יתר לחץ דם, אנמיה, בעיות בדרכי הנשימה (אסטמה) וליקוי ראיה. סה"כ נכותה הרפואית המשוקללת 44%. בנוסף סובלת המערערת מילדות מקיצור רגל וצליעה על רגל שמאל המגבילה תנועותיה אולם בגין ליקוי זה לא נקבעו למערערת אחוזי נכות.

2.2בפני הוועדה הוצגה חוות דעת של מומחה לכירורגיה אורטופדית מיום 9.1.13 שהעריך כי השפעת הליקוי על כושר המערערת לעבוד הינו באופן מלא וללא מאמצים גופניים אולם הוועדה התעלמה מחוות הדעת.

2.3המערערת סובלת מסחרחורות והתעלפויות אולם האמור לא נלקח בחשבון במסגרת קביעות הוועדה כאשר לא ברור אלו עבודות ניתן להציע למערערת כאשר כל עבודה מצריכה ערנות ומאמץ פיזי והמערערת אינה מסוגלת בהתחשב בליקוייה לבצע כל עבודה הכרוכה באמור.

2.4קביעת הוועדה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודה הכרוכה בהשגחה על אדם מבוגר הינה שרירותית ואינה תואמת את מצבה הגופני הבריאותי וגילה של המערערת כאשר המערערת בעצמה זקוקה להשגחה.

3.טענות המשיב:

3.1מדובר בערעור על ועדת ערר בקביעת דרגת אי כושר מיום 13/2/14.

הבסיס לקביעת ועדת הערר, היא החלטת הוועדה הרפואית לעררים בדבר הליקויים בגינם הוענקה למערערת נכות.

3.2ועדת הערר אינה יכולה לשקול לקויות שבגינן לא נקבעה נכות רפואית. למערערת נקבעו 44% נכות רפואית, אף לא אחת מהן עוסקת בסחרחורת ועל כן יש להתעלם מטענה זו. כך גם לעניין ההתעלפויות.

הליקוי העיקרי בגינו נקבעה למערערת נכות, הוא 30% בגין פרק ירך שמאל ולאחר מכן 20% בגין ליקוי שמיעה.