ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

הרקע לתביעה

1. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, נפגע ביום 8.4.2014 בתאונה שהוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה.

2. בעקבות תאונת העבודה נמצא התובע זכאי לתשלום סכומים שונים מאת הנתבע.

3. על פי העולה מכתבי בי דין לתובע אין חשבון בנק בישראל. על כן ביקש ביום 5.2.2015 כי הנתבע יפקיד את הכספים שמגיעים לו לחשבון בנק המתנהל בבנק קהיר בעמאן.

4. הנתבע מצדו דרש כי התובע ימציא אישור מאת הבנק הזר ולפיו החשבון שייך לתובע.

5. בתגובה העביר התובע לנתבע אישור מאת הבנק הזר. דא עקא שמספר החשבון שצוין באישור מאת הבנק הזר היה שונה ממספר החשבון שעליו הצהיר התובע.

6. על השתלשלות הדברים ממועד זה ואילך חלוקים הצדדים. טענתו העיקרית של התובע היא כי פקידה של הנתבע הורתה לו להגיש הבהרה לאיזה חשבון בנק מבקש הוא שיופקדו הכספים, וכי הבהרה כזו נשלחה לנתבע בפקס עוד ביום 22.4.2015 ופעם נוספת ביום 26.5.2015.

7. משלא הועברו הכספים לשביעות רצונו של התובע הוא הגיש את התביעה שבכותרת לבית הדין ביום 8.7.2015.

ההליך בבית הדין

8. בכתב התביעה הלין התובע על כך שתביעתו אינה מטופלת מזה מספר חודשים.

9. בכתב ההגנה הבהיר הנתבע כי הוא נכון לשלם לתובע את הכספים המגיעים לו, אך עמד על כך שהתובע ימסור הצהרה לעניין פרטי חשבון הבנק שלו.

10. בתגובה שב התובע וטען כי הבהרה נשלחה, כאמור, בחודשים 4/2015 ו-5/2015 וכי עד מועד זה לא נענתה דרישתו. כן הלין על כך שהנתבע מתעקש לדקדק עם התובע באופן שאינו נוהג בשגרה.

11. בית הדין מצדו הורה לנתבע להשיב לתגובת התובע והמליץ כי באי כוח הצדדים יבואו בדברים ישירות במטרה להביא את ההליך לידי סיום בהסכמה. הנתבע לא הגיב להחלטה ורק לאחר תזכורת הודיע ערב הישיבה המקדמית, ביום 7.2.2016, כי ביום 13.12.2015 התקבלה אצלו הצהרת התובע לעניין מספר חשבון הבנק שפרטיה תאמו את אישור הבנק וכי הכספים הופקדו לחשבון ביום 22.12.2015.

12. ביום 9.2.2016 התקיימה ישיבה מקדמית בהליך ובה הוברר כי למעשה לא נותרה בין הצדדים מחלוקת לגוף העניין. המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה היא בקשת התובע לחייב את הנתבע בהוצאות שנגרמו לו עקב הצורך לפנות לבית הדין. בעיקר הלין התובע על כך שהדרישה למסירת הצהרה בכתב בחתימת ידו של התובע נמסרה לראשונה בכתב ההגנה ולא בהתכתבויות ובפניותיו הקודמות לפקידי הנתבע. הנתבע מצדו עמד על כך שאלו הנהלים במקרה שמבוטח מבקש להפקיד עבורו כספים בבנק זר.

דיון והכרעה

13. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי בעקבות הגשת התביעה זורז בירור עניינו של התובע ובא על פתרונו. אמנם נכון הוא שהמפתח לפתרון עניינו של התובע, הגשת טופס ההצהרה, היה מצוי כל העת בידיו של התובע, אולם לא שוכנעתי שהדבר הובהר לתובע כדבעי עובר להגשת כתב ההגנה. כך, לא פעל הנתבע כמצופה ובמועד ולא עשה לפתרון העניין מחוץ לכותלי בית הדין על אף שסבר בעצמו כי כך נכון לנהוג (ראו: סעיף 7 לכתב ההגנה). אשר על כן דעתי היא כי יש לפסוק לתובע הוצאות ושכר טרחה בגין הצורך להגיש את כתב התביעה.

בהתאם להלכה הפסוקה הכלל הוא כי הבסיס לחיוב הוא כפל התעריף הנוהג בסיוע המשפטי (ע"ע (ארצי) 200/10 מיעארי – המוסד לביטוח לאומי (19.10.2010)). עם זאת לבית הדין נתון שיקול דעת אם לחרוג מן הכלל, בין בדרך פסיקת הוצאות בשיעור גבוה יותר או בשיעור נמוך ממנו בהתאם לנסיבות המקרה. הנה כי כן ומששוכנעתי כי היה בידי הצדדים לפעול ביתר שקידה לפתרון העניין ולחסכון זמן שיפוטי יקר מנשוא וכי התערבות בית הדין נמצאה במידה רבה מיותרת הריני קובעת כי הנתבע יישא בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח התובע בסכום כולל ומופחת של 1,500 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לנתבע, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

14. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ו, (30 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.