ב"ל 15016-01-14 עמראן נ' המוסד לביטוח לאומי

1. בפני בית הדין תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה. תביעת התובע נדחתה על ידי הנתבע בהתאם לסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980.

2.התובענה הוגשה בבית הדין לעבודה בבאר שבע והועברה לבית הדין לעבודה בירושלים בשל כך שהתובע מעורב בסכסוך דמים בין החמולה שלה הוא שייך לבין חמולה אחרת. בשל סכסוך זה העתיקו בני החמולה את מגוריהם מאזור דימונה לאזור רהט. לתובע היו שש נשים שתיים מהן גירש ועם שאר הנשים יש לו קשר. את תביעתו להבטחת הכנסה הגיש למל"ל ביום 21.11.12. בתביעה זו ציין כי אותה עת גר עם ידועתו בציבור ששמה אמל בבית אחותו מליחה. נציין כי לתובע היתה אישה בשם דומה – מליחה שבעניינה למעשה התקיימה חקירת המל"ל הואיל וזו הגישה תביעה להבטחת הכנסה כנפרדת מהתובע. לתובע 24 ילדים מנשותיו. מאז התביעה נשוא הליך זה לקח לו אישה נוספת – עביר - וכעת הוא גר עימה ועם אמל.

3.בעניינה של אשת התובע מליחה, התקיימה כאמור חקירת המל"ל. התובע זומן לצורך כך לסניף הביטוח הלאומי שם פגש ביום 29.1.13 בחוקר שלום קבייה. החוקר והתובע נסעו לבית גיסו של התובע (הנשוי לאחותו של התובע) בו טען שהוא גר – בית מספר 39 בשכונה מספר 21 ברהט (להלן בית הגיס) .

החוקר סבר כמפורט בזיכרון הדברים (נ/3) כי התובע לא שיתף עמו פעולה. הוא לא הציג בפניו תעודת זהות שנטען כי אבדה או נגנבה . יתר על כן הוא לקח את החוקר לבית הגיס. להערכתו של החוקר כעולה מדוח סיכום החקירה התובע לא התגורר בבית הגיס. הוא לא יכול היה להציג שם את בגדיו וחפציו שלו ושל בת זוגו אמל. בחדר בו נטען שהוא גר לא נמצא הדברים שצפויים היו להימצא שם. החוקר רשם בזיכרון הדברים כי אחותו של התובע מסרה, שהבגדים שנמצאו במקום שייכים לבעלה ולא לתובע. יתר על כן השכנים שנשאלו אודותיו לא ידעו לומר כי הוא גר שם – בבית הגיס. במהלך הנסיעה המשותפת של החוקר עם התובע ניסה האחרון לספר שהוא גר למעשה במקום אחר ואף כיוון את החוקר למקום האחר אך נמלח בו.

4.לטענת התובע שיתף פעולה באופן מלא עם החוקר. הוא גר עם בת זוגו אמל בבית גיסו בתקופה הרלבנטית. אכן אותה עת לא מצא את תעודת הזהות אך זו נמצאה בשלב מאוחר יותר. הוא לקח את החוקר לכיון המקום בו גר קודם לכן – צריפים של הפזורה הבדואית בסמוך לרהט אך כדי להראות לו את המקום בו גר קודם לכן. כיון שהוא מעורב בסכסוך דמים שבו "מבקשים את ראשו" הרי שהוא חייב לגור בתוך רהט שם הוא מוגן יותר. בכל אופן הוא ממעט להסתובב בין הבריות ומסתיר את מקום מגוריו כדי להגן על חייו. הציוד שנמצא בבית הגיס הוא הציוד שהיה לו ולבת זוגו אמל.

5.בפנינו העיד התובע ואחיו ומנגד העיד חוקר המל"ל קבייה שלום. לאחר הדיון סיכמו הצדדים בעל פה.

הכרעה:

6.נקדים ונאמר כי עדותו של התובע עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מקבלים את תביעתו מהנימוקים שיפורטו לקמן.

7 . סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה קובע:

" (א) לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי .

(1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים; 

(2) לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג, של מומחה תעסוקה, של מומחה שיקום או של מומחה אחר, הכל לפי העניין ; 

(3) להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש. 

(ב) כל עוד לא קוימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשא י המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גמלה או להחליט על אי – מתן הגמלה ".  

בפסק דין בל 11373/03 ענר איברהים נ ' המוסד (עבודה איזורי כרך יז' 583) אומר בית הדין כי המוסד אינו יכול לגלות בעצמו כל פרט הנוגע לזכאות המבוטח ולכן החובה מו טלת על המבוטח לגלות ולשתף פעולה עם המוסד. (ראו גם דבע נד 298-04 אמינה עסאס נ ' המוסד עבודה ארצי כרך א' (2) 766 (להלן-פס"ד עסאס).

8.עדותו של התובע ואחיו תומכות זו בזו ומעדותם עולה שהתובע גר , בתקופה הרלבנטית בשכונה 21 בית 39 ברהט. התובע קשור כאמור למספר נשים שעימם יש לו קשר במקביל. מדובר בצורת חיים שקיימת בחברה ובתרבות אליה שייך התובע. בעת הגשת התביעה היה זה זמן קצר לאחר שלקח לו לבת זוג את אמל והוא בחר להתגורר עימה. בחירתו לגור בתוך הישוב רהט חלף מגורים בפזורת רהט כדי להגן על חייו נראית סבירה וברורה. כך גם הסברו באשר לאי הכרתו על ידי שכניו – מה שקרה בשל הסתתרותו מפני מבקשי נפשו. מטבע הדברים כאשר התובע מסתתר וממעט לצאת ולבוא בין הבריות לא יכירוהו שכניו.