ב"ל 14649-11-14 ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.10.14.

2.המערערת מועסקת כעובדת ייצור בתחום המכניקה העדינה. המשיב הכיר בארטריטיס בבסיסי האגודלים ובכאבים באגודלי כפות הידיים מהם סובלת המערערת כפגיעה בעבודה.

הועדה הרפואית קבעה כי לא נותרה כל נכות המתבטאת באחוזים בעקבות הפגיעה. לאחר שהוגש ערר מטעם המערערת, בו נטען כי יש מקום ליישם בעניינה את פריט הליקוי 35, קבעה הוועדה נשוא הערעור כי נותרה נכות בשיעור 2.5% לכל אחת מכפות הידיים לפי פריט ליקוי 35(1) בין א' ל- ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.

3.לטענת המערערת נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שכן זו לא נימקה החלטתה ולא עולה ממנה בבירור מדוע בחרה הוועדה ליישם את פריט הליקוי באופן חלקי, ומדוע בחרה ליישמו דווקא בשיעור זה.

עוד נטען כי מסקנת הוועדה סותרת את ממצאיה בדבר מיגבלה בדרגה חמורה יותר.

4. עמדת המשיב היא כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, וכי אין בממצאיה כדי להצדיק קביעת נכות בשיעור גבוה מזה שנקבע.

5.עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה ציינה בין ממצאיה (סעיף 7 לפרוטוקול) כי "קיימת תפיחות באזור קרפומטהקרפלית הראשון מימין, קיימות טווחי תנועה תקינים במפרקי האגודלים עם יכולות אופזיציה מלאה של האגודלים. מבין טינל שלילי דו צדדית ללא עדות לדלדול שרירים."

הוועדה סיכמה (סעיף 10) "אמנם אין הגבלה בטווח תנועות של האגודלים אך קיימות עדויות לשינויים ניוניים דו צדדיים המצדיק נכות בשיעור מותאם של 2.5% לכל יד לפי סעיף 25 (1) א'-ב'. סה"כ נכות 4.93% מיום 17.9.08."

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור.