מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע, שהינו עצמאי בעל עסק להובלות, הגיש לנתבע תביעה להכרה בתאונת דרכים שעבר ביום 21.9.2010 כתאונת עבודה. הנתבע דחה את התביעה לנוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה וזאת לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה רק ביום 13.2.2014, בחלוף כ -3.5 שנים ממועד התאונה וכן לנוכח העובדה שלא הוכחה קיומה של תאונה בעבודה.

על החלטה זו הוגש הערעור שבכותרת.

2.במהלך הדיון שהתקיים ביום 21.2.2016, התובע לא ידע למסור פרטים לגבי תביעה שהוגשה על ידו לחברת הביטוח ולא ידע למסור פרטים לגבי העבודה ו/או הזמנת העבודה שבוצעה על ידו במועד התאונה. גם חקירה קצרה של מר אפרים וקנין בעל הרכב שבו ארעה התאונה לא סייעה לבירור הפרטים הנדרשים. לפיכך, התובע נדרש להודיע בתוך 30 ימים כיצד הוא מבקש להתקדם בבירור התביעה והאם הוא מבקש לצרף מסמכים נוספים ובכלל זה אישור המשטרה, אישור מחברת הגרר על גרירת הרכב של מר וקנין, הצהרה של הלקוח ו/או כל מסמך אחר היכול לתמוך בטענותיו. עוד נדרש התובע להמציא לתיק את ההודעה שהוגשה מטעמו לחברת הביטוח וכל המסמכים שהוגשו במסגרת התביעה כנגד חברת הביטוח.

לתובע הובהר מפורשות כי בהעדר הודעה מצידו, התביעה תימחק ללא אזהרה נוספת.

3.ביום 27.3.2016 בחלוף המועד להגשת הודעה מטעמו של התובע, התביעה נמחקה מחמת חוסר מעש ומאישור המסירה עולה כי התובע קיבל את פסק הדין ביום 4.4.2016.

4.ביום 18.5.2016 התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין.

בפתח הבקשה נטען כי הבקשה הוגשה באיחור מאחר שהתובע עשה מאמצים רבים על מנת לברר ולמצוא הוכחות לתאונה שארעה ביום 21.9.2010. לבקשה צורף ל אישור משטרה והודעה על תאונת דרכים שהוגשה על ידי התובע במשטרה ובכלל זה פרטי הנהגת שהייתה מעורבת בתאונה.

5.הנתבע מתנגד לבקשה.

לטענתו, אין הצדקה לביטול פסק הדין מיום 27.3.2016 וזאת הן לנוכח העובדה שהבקשה הוגשה באיחור ומבלי שניתן טעם מוצדק לאיחור בהגשת הבקשה והן מאחר שהאישור שצורף לבקשה אינו מגדיל את סיכויי הצלחת התביעה בהתחשב בכך שהתובע לא המציא כל אסמכתא בקשר לביצוע עבודה ביום התאונה ועל כן אין בחידוש הדיון כדי לסייע לתובע.

6.סמכותו של בית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – התקנות). בהתאם להלכה הפסוקה, שעה שבית הדין שוקל האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית הדין לשקול את סיבת מחדלו של הצד כנגדו ניתן פסק הדין, וכן את סיכויי הצלחתו בתביעה העיקרית. ככלל, יינתן לשיקול סיכויי ההצלחה משקל רב יותר [ראו למשל: ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז (4) 485; דב"ע נב/48-3 הפלחה נ' הראל, פד"ע כד 418, 421; דב"ע נב/155-9 סולתם נ' אסרף, פד"ע כד 279; דב"ע נה/23-3 כל הקריות בע"מ נ' דניאלה קדוש, פד"ע כח (1) 303)].

בענייננו, מעבר לעובדה שהבקשה הוגשה באיחור וללא טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת הבקשה, בהעדר אסמכתא ו/או ראשית ראיה ולפיה תאונת הדרכים ארעה בדרך לעבודה או ממנה, סיכויי התביעה קלושים.

לנוכח האמור אין הצדקה לביטול פסק הדין.