ב"ל 1389-11-14 גדבאן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 30/8/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר מיום 20/3/12 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 27/5/14 (בל 13312-03-14) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין אשר אישר את הסכמת הצדדים, הוועדה תתכנס לאחר קבלת חוות דעת עדכנית של פקיד שיקום, ותשקול את החלטתה מחדש, תוך התייחסות לחוות דעת פקיד שיקום שתינתן בעניינו של המערער.

על פי הוראות פסק הדין, המערער יופיע בפני פקיד השיקום ויתאפשר לו לטעון טענותיו, וכן יזומן להופיע בפני הוועדה ויתאפשר לו לטעון טענותיו גם לעניין חוות דעת פקיד השיקום.

3.טענות הערעור מופנות הן כנגד דו"ח פקיד השיקום וחוות דעת הרופא המוסמך והן כנגד החלטת הוועדה. המערער טוען כי בדו"ח פקיד השיקום לא צוין מהי תכנית השיקום שהוצעה למערער. המערער מוסיף וטוען כי אין בהחלטת הוועדה שום נימוק או הסבר מניח את הדעת כיצד הגיע למסקנותיה.

4. לטענת המשיב, הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין. נטען כי בהחלטה מנומקת קבעה הוועדה שהמערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה עם מגבלות מסוימות, תוך שהיא מאמצת את המלצת פקיד השיקום ומבהירה שהנכות הרפואית אינה תפקודית במלואה.

5.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה [סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק")].

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

6.על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק, ראשית נדרשת הוועדה לבחון "את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה"; שנית, עליה לבחון את "יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו".

בעב"ל 327/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי (מיום 15.4.04) נקבעו הנחיות להבניית שיקול הדעת של פקיד התביעות או הוועדה. נפסק, כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר היא ליקוייו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה קובעת את דרגת אי כושרו להשתכר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה, ובין היתר יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת, גילו, השכלתו ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית.