ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב-יפו
|
13527-06-13
03/11/2014
|
בפני השופטת:
שרה מאירי – אב"ד
|
| - נגד - |
תובע:
אהרון ניסן
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עדי וידנה
|
| פסק דין |
1.בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע כנגד החלטת הנתבע, הקובע הכנסתו לפי מקדמות בטל"א והפעלת תקנה 11 – ולא עפ"י דו"ח למס הכנסה.
התובע, נפגע בתאונת עבודה ביום 10/01/11. התובע עצמאי שותף ב – 50% בעסק. התובע שילם מקדמות על בסיס הכנסה (108,276 ₪) בשנת 2010, ע"פ דו"ח שומה לשנת 2009 ולא הגדיל/הקטין הכנסותיו לשנת 2011.
ביום 31/05/11 הגיש דו"ח שנתי למ"ה לשנת 2010, המראה הכנסותיו (178,836) והכנסות החייבות בד"ב (167,424 ₪) והנתבע חייב אותו בהפרשי ד"ב.
ביום 12/06/11 לאחר שנותח בשנית, פנה לנתבע ע"מ שישלם לו ד"פ והנתבע הדריכו להגיש תביעה לנכות והתובע הגיש תביעה לנכות מעבודה ביום 23/11/11, כשהנתבע הפעיל בקביעת הנכות את תקנה 11 (וכי הנתבע השיב לו 10,048 ₪).
לאחר האמור פנה התובע לרו"ח, אלה בדקו וקבעו כי הכנסתו גבוהה בשנת המס 2010 מזו שדיווח למ"ה (כ-4,000 ₪ יותר), מה שמוכיח שאין עסקינן במניפולציה; מה גם שבעסק מסוגו אין ההכנסה ניתנת לשינוי החל מחודש 31/12.
אינטרס הנתבע הוא לגבות מקדמות נמוכות ככל הניתן, כך נלמד מנוסח המקדמות המחייב הגדלת מקדמות בדרך מסורבלת; בפנקס לא מודגש כי תשלום המקדמות הוא שיקבע את הפיצוי; עניין הריבית הגבוהה שנאלץ מבוטח לשלם מס' חודשים לאחר תום השנה; קביעת המקדמות היא לא לפי המחזור העסקי.
הנתבע מתנהל בדומה לחברת הביטוח.
בלשון העברית "מקדמה" פרושה תשלום חלק מהחוב; משמע, עד שיחושב החוב במלואו.
התובע הגיש תצהירו ותצהיר רו"ח (מיום 18/03/12) על השינוי בהכנסה המדווחת וצרופות שונות (מ"ה, הנתבע, תכתובות בינו לנתבע).
2.הנתבע בכתב הגנתו עתר לדחיית התביעה, משזכאות התובע נקבעה כדין לדמי פגיעה ולנכות מעבודה, עפ"י תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ב-1984.
הוכחשו טענות התובע ונטען כי פעולותיו עפ"י חוק (עב"ל 20105/96 יהלום נ' המל"ל, פד"ע לו 619-620,603).
שומה לשנת 2010 נתקבלה לאחר הפגיעה ובהתאם חושבה זכאותו לגמלה לפי רבע השנה שקדם לפגיעה (חודשי אוקטובר – דצמבר 2010), לפי השומה לשנת 2008. הנתבע הגיש תע"צ המפרטת החישובים, כולל הסיבה בגינה חושב התקבול לפי שומת 2008 (השומה המיטיבה עם התובע, מששומה לשנת 2009
נמוכה יותר).