ב"ל 12433-01-14 עבד אל סתאר אבו סמרה נ' מוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור המבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 4.12.13 (להלן – הוועדה), שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2.הוועדה התכנסה מכוח פסק-דינו של בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 47889-07-13 מיום 20.10.13 (להלן – פסק-הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה הערעור יתקבל בחלקו ועניינו של המערער יוחזר לוועדה "על מנת שתשקול האם אין מקום להעניק לו נכות בגין הטנטון, נוכח עצם הכרתו של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה".

3.לאחר פסק-הדין קבעה הוועדה בהחלטתה נשוא הערעור כי שיעור נכותו של המערער בגין ליקוי שמיעה ממנו הוא סובל עומד על 5% לפי פריט ליקוי 72(1)(ב)(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה). עוד קבעה הוועדה כי אין מקום לקבוע נכות בגין טנטון. מכאן הערעור שלפני.

4.המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, כי קביעתה מנוגדת לעצם ההכרה של פקיד התביעות בנכות, כי הסתמכה על בדיקות שמיעה באופן סלקטיבי, וכי היה עליה לקבוע נכות ולו זמנית בהסתמך על קביעתה כי המערער סובל מטנטון לא קבוע.

5.מנגד, טוען המשיב כי הכרת פקיד התביעות "במישור העקרוני" בטנטון אינה כובלת את הוועדה הרפואית שהיא בעלת הסמכות לקבוע את אחוזי הנכות, כי די בכך שהוועדה מפנה לבדיקות שמיעה המאוחרות למועד ההכרה של פקיד התביעות וקובעת כי "לכל היותר מדובר בטנטון לא קבוע" כדי להוות התייחסות מספקת להוראות פסק-הדין.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור.

הוראות החוק בנוגע להכרה בטנטון כתוצאה של פגיעה לעבודה קבועות בסעיף 84א לחוק:

84א.(א)אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2)כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3)הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א)היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);