ב"ל 1218-12-13 ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 11.11.13 (להלן: הועדה) שדחתה את הערר שהגישה המערערת בהתייחס לשיעור הנכות שנקבע לה בגין הפגימה באצבע רביעית ביד שמאל. הוועדה קבעה כי יש למערערת נכות בשיעור 5% לפי פריט 44(4) לרשימת הליקויים המפורטת בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשנ"ט – 1956.

2.לטענת המערערת נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בכך שלא נימקה מדוע היא סוטה מחוות הדעת של פרופ' פינסטרבוש ולפיה יש לקבוע למערערת נכות בשיעור 10% לפי פריט 35 (1) ב לרשימת הליקויים הנ"ל.

לטענת המשיב לא נפלה טעות משפטית הואיל והוועדה התייחסה לחוות דעת של ד"ר פינסטרבוש כדבעי. העובדה שהחלטתה אינה נושאת חן בעיני המערערת אינה טעות משפטית.

3.אין חולק כי על הוועדה לנמק את החלטתה. השאלה אפוא האם ההנמקה במקרה זה עונה על הנדרש.דוגמאות להנמקה שנתקבלו בפסיקה הינן שינוי מצב בריאות או טעות על פניה של ההחלטה הקודמת (ראה גם דב"ע שמ/ 2225-01 פד"ע יג 169, דב"ע מג/ 1692-01 פד"ע טו 268, וכן דב"ע מד/ 1745-01 פד"ע יז 109). מטרת ההנמקה הינה שהאזרח אשר עומדים לפגוע בזכויות הקודמות שהוקנו לו זכאי לדעת את סיבת הדבר, בג"צ 363/84 המוסד נ' ביה"ד הארצי ונאוה חריף פד"י לט (1) 724.

4.הוועדה מציינת בסיכום הפרוטוקול (סעיף 23) כי מצבה של המערערת "מבחינה תפקודית לא השתנה בהשוואה לבדיקות קודמות והיא מדגימה מצב של קשיון נוח באצבע ארבע יד שמאל" לפיכך קבעה למערערת ליקוי בהתאם לפריט 44(4) לרשימת הליקויים הנ"ל. הוועדה מציינת: "בקשר לחוות דעת של פרופ' פינסטרבוש הוועדה עיינה בחוות דעתו ואינה מקבלת מסקנותיו באשר לגובה הנכות וכך לסעיף שאינו תואם את האבחנה" וכן בחוות ד"ר גוטקין שם לא נקבעה נכות.

מדובר לדידנו בהנמקה מספקת וברורה. הוועדה בחרה פריט שעל פניו נראה מתאים יותר לפגימה ממנה סובלת המערערת. הוועדה שיוותה לנגד עיניה את חוות הדעת של פרופ' פינסטרבוש והיא מנמקת מדוע אינה מקבלת אותה – באשר לגובה הנכות ובשל כך שהסעיף אינו תואם את האבחנה. מדובר אפוא בנימוק מספק אף שאינו משביע את רצונה של המערערת. בנימוק זה סגי לדידנו כדי לצאת ידי חובת ההנמקה כנדרש על פי דין. אכן ניתן להרחיב ולפרט עוד ועוד . יחד עם זאת די בכך שההנמקה תהיה ברורה כדי שמי שמקבל אותה יוכל להבינה . כאן עמדתה הרפואית של הוועדה היתה שפריט הליקוי שמשקף בצורה מדויקת יותר את הפגימה ממנה סובלת המערערת הינו זה המתואר בסעיף 44 (4) לרשימת הליקויים. פועל יוצא של קביעה זו הינו קביעת שיעור הנכות שנקבע בצד פריט זה – 5%. הוועדה יצאה אפוא ידי חובתה בהנמקה כאמור.

5.בטענות המערער אין כל נימוק משפטי המצדיק החזרת ענינו לועדה, ולפיכך בצדק טען ב"כ המשיב שיש לדחות הערעור.

החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד, בפני בית הדין האזורי לעבודה.

6.מעיון בדו"ח הרפואי עולה, כי הועדה ישבה בהרכב נאות, ציינה את כל תלונותיה של המערערת, ובדקה אותה גם בדיקה פיזית, ועפ"י תוצאות הבדיקה העריכה את אחוזי הנכות בגין הפגימה שבאצבע רביעית ביד שמאל, בשיעור 5%.

7.הלכה פסוקה שאין בית הדין מתערב בשאלות רפואיות ובקביעת נכות רפואית דברים המסורים לועדה המיומנת לכך, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת, ואין זה המקרה.