ב"ל 11768-12-13.7 07 אוקטובר 2014

1.התובע הגיש תביעה שעניינה הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה, החל מ- 19.11.2013, ויצירת חוב בגין קבלת גמלה שלא כדין, בסך של כ- 150,000 ש"ח. הנתבע טען כי התובע לא ציין שבבעלותו דירה נוספת מאז 2006.

2.התובע טען כי הדירה השניה שייכת לבנו אשר העביר לו אותה ללא תמורה. בנו הוא נכה, עיוור, המתגורר בדירה, אינו משלם שכירות לאביו התובע. בעדותו לפנינו סיפר התובע כי הדירה הועברה על שמו מחשש שמישהו יחתים את בנו על מסמכים שיביאו לנישול הבן מהדירה (עמ' 3 שורות 20-17). עוד סיפר התובע כי מ-2012 הוא אפוטרופוס של בנו. לבנו יש שלוש דירות נוספות על שמו, אותן הוא משכיר והוא מתקיים מדמי השכירות. התובע הביע צער על העברת הבעלות, מסר שמדובר בטעות, והוא מוכן להעביר את הדירה חזרה על שם הבן.

3.הנתבע טען כי התובע נחשב הבעלים של הנכס, גם אם בנו מתגורר בו ולא משלם דמי שכירות. הנתבע טען כי לאור קיומן של שלוש דירות נוספות, שבהן מטפל הבן, לא ברור החשש של התובע מפני נישול הבן מדירתו. גם אם אי מסירת המידע ע"י התובע נעשתה בתום לב, אין בכך כדי להצדיק תשלום גמלה שלא כדין.

4.הכרעה

סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980, קובע:

"(א) בחוק זה,

"הכנסה" – הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה, או נתקבלה בישראל, ולרבות – 

... (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אין מופקת ממנו הכנסה".

האמור בסעיף זה משקף בין השאר את תכלית חוק הבטחת הכנסה לאפשר סיפוק צרכים מינימליים של מי שאין לו הכנסה מתאימה. מנגד, מי שמחזיק בבעלותו נכס שניתן להפיק ממנו הכנסה מינימלית, אינו זכאי לתמיכה לפי דיני הביטחון הסוציאלי (עב"ל [ארצי] 685/05 דן שרון – המוסד (27.10.2006)).

5.לתובע הועברו מבנו הזכויות בשתי דירות מחוברות ברח' ***** בדימונה, בשנת 2007. לעובדה כי בנו של התובע מתגורר שם ואינו משלם שכירות – אין כל רלבנטיות, כמו גם לעובדה שהעברת הזכויות נעשתה על מנת לשמור על זכויות הבן. כפי שהוכח, לבן יש שלוש דירות נוספות על שמו, אשר הן מושכרות ודמי השכירות עוברים אליו. על כן, גם אין ממש כי העברת הזכויות נעשתה על מנת לשמור על זכויות הבן.