ב"ל 11653-01-14 ת' נ' המוסד לביטוח לאומי

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.11.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למערערת נכות אורטופדית בשיעור 10% בהתאם לסעיף הליקוי 48(3)(א), בגין פגיעה בקרסול בתאונת עבודה מיום 1.6.12.

טענותיה העיקריות של המערערת הינן כדלהלן:

• במישור הנוירולוגי, המערערת התלוננה על תחושת נימול ותרדמת בכף הרגל וכן קיימים ממצאים בדבר ירידה בתחושה בבדיקת ה- EMG. לפיכך, לא ברור מדוע הוועדה לא העניקה נכות במישור הנוירולוגי.

   

• במישור האורטופדי, המערערת התלוננה על קרע ועל שבר, וביקשה להעניק נכות נפרדת בגינם, שכן כל אחד מהם השפיע על כושר הפעולה. הוועדה התעלמה מטענות המערערת בהקשר זה.

   

• לאור ממצאי הוועדה בדבר הגבלת תנועה ניכרת בקרסול, היה על הוועדה לשקול הענקת נכות לפי סעיף 35(1) בגין ההשפעה על כושר הפעולה. המערערת מפנה בהקשר זה להלכה כפי שנפסקה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 9347/96 קצין התגמולים נ' גדי בנימין פ"ד נה(3) 337 (להלן גם: "עניין גדי בנימין"). הוועדה אף לא התייחסה להמלצת ד"ר ברוק בחוות דעתו מטעם המערערת, להעניק לה נכות בהתאם לסעיף הליקוי 35.

   

• הוועדה טעתה בהחלטתה לפיה אין מקום להפעלת תקנה 15 לאור תלונות המערערת כי אינה יכולה לשוב לעבודתה כעובדת משק ולאור חוות דעת ד"ר ברוק מטעם המערערת לפיה אינה כשירה לשוב לעבודתה. המערערת הינה כבת 60 אולם הוועדה לא התייחסה לגילה, בנוסף למצבה הפיזי.