המומחה, פרופ' מירצה סיגל, מתבקש להשיב על השאלות כדלקמן:
א.האם כל אדם הפונה לרופא עם תחושת חרדה, מגולל בפניו את שלל תסמיניו, הכוללים חולשה, דפיקות לב, הזעה, רעד, קושי בנשימה, חנק, כאבי ראש או חזה, בחילות, סחרחורות, נימול ושלשולים?
ב.בסעיף ג(2) לחוות דעתך קבעת כי החל מחודש 1/2012, בו אירעה התאונה, ועד לחודש 12/2012, חלה החמרה במצבה הנפשי של התובעת.
כן עולה מסעיף 2 לתשובותיך לשאלות ההבהרה, כי ביום התאונה (2.1.12), נרשמה לתובעת תרופת אלפרדיל לטיפול בחרדה, וכן מפירוט עברה הרפואי של התובעת (סעיף א' לחוות הדעת) עולה כי לא קיים בתיק הרפואי תיעוד על חרדה מיום 2.4.09 ועד ליום התאונה (שנתיים ו-9 חודשים).
1)לאור האמור לעיל, נא הבהר בצורה מנומקת את קביעתך, כי ההחמרה במצבה הנפשי של התובעת (עליה הצבעת) החל מיום התאונה ואילך, אינה קשורה לאירוע בעבודה.
2)איזה משקל יש לדעתך לתת לעובדה כי במשך כשנתיים ו-9 חודשים, אשר הסתיימו במועד התאונה, לא היו לתובעת תלונות כלשהן על מצבה הנפשי? נא פרט ונמק.
3)בתשובה ב' לשאלות ההבהרה ציינת כי "התקף חרדה הוא ביטוי להפרעת חרדה, אשר כשלעצמו אינו מבשר בהכרח על החמרה במצב...".
מתשובתך ניתן להסיק, כי ישנם מקרים בהם התקף חרדה אכן מבטא החמרת מצב. מהם אותם מקרים?
4)כיצד מתיישבת קביעתך, כי בחודשים ינואר עד דצמבר לשנת 2012 היתה החמרה במצבה החרדתי של התובעת, עם תשובה ב' לשאלות ההבהרה, לפיה "לעיתים, ריבוי בתכיפות התקפי חרדה, או בעצמתם, עשוי להעיד על החמרה במצב הנפשי, אך אין זה המצב שלפנינו"?
ג.בחוות דעתך נכתב כי "הפרעת חרדה שוללת תגובה הסתגלותית". האם נכון כי אנשים הסובלים מהפרעת חרדה, ובכלל זה התובעת, רגישים יותר לאירועי לחץ חיצוניים המהווים טריגר להחמרה במצב החרדתי או לתגובה הסתגלותית ("גולגולת דקה")? נא נמק.