ז' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכיר במחלת סרטן המעי ו/או הכבד בה לקה המנוח, מר י.ז. ז"ל (להלן: "המנוח") וממנה נפטר כ"פגיעה בעבודה", בגין "מיקרוטראומה", זאת לצורך תשלום גמלת תלויים לרעייתו, הגב' ש.ז. (להלן: "התובעת").

המנוח עבד ככבאי באיגוד ערים שירותי כבאות בפתח תקווה בין השנים 1976 עד 2003.

המנוח נפטר כאמור ביום 8.5.2004, כתוצאה ממחלת סרטן המעי ו/או הכבד. התובעת טוענת כי המנוח חלה כתוצאה מחשיפה קבועה וממושכת לעשן שריפה, פיח, אסבסט וחומרים נוספים שהם תוצרי בעירה, במסגרת עבודתו של המנוח ככבאי.

הנתבע טוען כי לא הונחה תשתית ראייתית ל"מיקרוטראומה" שכן לא הוכחה כמות החשיפה ומשך החשיפה, וממילא לא הוכח האם המנוח כלל היה חשוף לחומרים מזיקים עקב שימוש בציוד מגן.

דיון והכרעה:

נקבע בפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין כי בהוכחת פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, יש צורך להוכיח ביצוע רצף של פעולה חוזרת ונשנית זהה או דומה

במהותה על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה (ראה פס"ד אלמליח מיום 12.3.13).

כן נפסק כי יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.

נוסף לכך נקבע לאחרונה בעב"ל 703-05-13 אודוביצ'נקו נ' המוסד (מיום 5.3.15), כי פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה אך מורכבות מתנועות מגוונות המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו.

באשר לעבודתו של כבאי נקבע בעב"ל 4834-01-12 בנימין כהן- המל"ל (מיום 6.8.15):

"נקודת המוצא בעבודה של כבאי היא, כי עבודתו נעשית בחשיפה לחומרים מזיקים. אכן, הבסיס לקביעה של כל פגיעה בחשיפה לחומר מזיק על יסוד עילת המיקרוטראומה היא הוכחת מידת החשיפה והחומרים שאליהם נחשף המבוטח. ... גם למשך הזמן יש משמעות בעת בחינת התשתית העובדתית לעילת המיקרוטראומה."

עם זאת קבע בית הדין הארצי כי: