עב"ל
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע
|
10544-10-10
31/07/2014
|
בפני השופט:
יוסף יוספי
|
| - נגד - |
התובע:
שלום בן גיגי
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע
עו"ד ילנה צ'וקלר
|
| פסק דין |
1.עניין לנו בתובענה, במסגרתה מבקש התובע כי הירידה בשמיעתו כתוצאה מחשיפה לרעש תוכר כתאונת עבודה, בהתאם לסעיף 84 א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995(להלן: "החוק"). התובע עבד בין השאר ככבאי בבית הזיקוק שבעיר אשדוד.
2.לאחר עיון בבדיקת השמיעה מיום 19.9.11 (אותה ביצע התובע בהתאם להסכמת הצדדים) הודיע הנתבע כי התובע מקיים את דרישת סעיף 84 א' (א)(2) לחוק, וכל שנותר במחלוקת הינה הסוגייה ביחס להתקיימות דרישת סעיף 84 א' (א)(1) לחוק. קרי, לשיטת הנתבע התובע לא נחשף לרעש מזיק בעבודתו.
3.לפיכך, התקיימה מסכת ראיות, במסגרתה נחקר התובע על האמור בתצהירו, ומנגד העידו מר עמי הדר (ממונה בטיחות מפעל) ומר רפאל דרעי (מנהלו של התובע משנת 1972 ועד לשנת 1995). לאחר קיום מסכת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם, והנתבע אף הגיש סיכומי תשובה לסיכומי התובע.
טענות התובע
4.לטענות התובע, בתקופת עבודתו עבד ככבאי בתנאי רעש מזיק.
התובע יליד שנת 1951, עבד בבתי הזיקוק החל משנת 1972 עד לשנת 1995. לאחר מכן עבד במחלקת אבטחה עד שנת 1999, ומשנת 1999 עובד בצרכניית המפעל.
התובע עבד ככבאי, ושימש למעשה כאיש בטיחות. התובע בילה במהלך יום העבודה שעות ארוכות מחוץ לסככת הכיבוי.
התובע נחשף לרעש בעת הסיור היומי באיזור המשאבות (סיור בן שעה), בעת ליווי עבודה באש באזור המשאבות בממוצע פעם בשבועיים למספר שעות בלתי מוגבל, והן בזמן הרצת משאבות בממוצע פעם ב-3 חודשים. בסיור יומי ממוצע עוצמת הרעש הינה 95 דציבל למשך שעה.
בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה, חשיפה לרעש של 94 דציבל למשך שעה הינה חשיפה לרעש מזיק, ובמקרה דנן מדובר אף בחשיפה גבוהה יותר, המגיעה לכדי 95 דציבל.
די ב-200 שעות עבודה בשנה בלבד, בהן הייתה החשיפה המשוקללת לרעש מעל למותר, כדי שהעובד יוגדר כעובד ברעש מזיק.
במקרה דנן, התובע עבד במשרה מלאה, שהיא מעבר ל-200 שעות שנתיות.
התובע ביצע יותר מ-25 סיורים יומיים במהלך השנה, משכך ברור כי די לתובע בכך שהוכיח כי ככבאי נחשף לרעש של 95 דציבל משך שעה ביום בעת ביצוע סיורים יומיים. בנוסף, בעת הרצת משאבות ברעש של 100 דציבל, לפי תדירות של אחת ל-3 חודשים, הרי שחשיפה זאת מצטברת ליתר מנות הרעש השנתיות, ומעבירה את התובע להגדרת "עובד ברעש".
לכל זאת יש להוסיף, שהתובע עבד שעות נוספות בחשיפה לרעש מזיק, כאשר נדרש ללוות תהליכי ייצור במתקן באזור המשאבות.