י' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת הגישה תביעה לנתבע, לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה אשר אירעה לה לטענתה, ביום 23.2.2015. התובעת עבדה כעצמאית בעסקה "גלידת אלדו" במתחם "סקי הגלבוע" ולטענתה התאונה אירעה לה בשעה שהיא עסקה בייצור גלידה. לטענתה, בעת הוצאת מגש עם גלידה, היא החליקה בשל מים שהיו על הרצפה ונחבלה כתוצאה מכך בברכיים ובכתפה הימנית.

2.הנתבע דחה את תביעת התובעת. במכתבו מיום 6.1.2016 נימק הנתבע כי לא הוכח כי נגרם לתובעת אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי ועקב עיסוקה במשלח ידה. צוין כי מדובר במחלה ניוונית בשתי הברכיים אשר אינה חבלתית ואין לה קשר לאירוע המוצהר. כן צוין כי בתאריך 23.2.2015 וברישומים בתקופה הסמוכה לתאריך זה, אין עדות לאירוע תאונתי כלשהו ואין גם ממצאים חבלתיים. על החלטה זו הוגשה תביעה זו שלפנינו.

3.לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבע שגה כאשר דחה את תביעתה. בעיקר נטען לקיומו של רישום רפואי אודות אירוע הנפילה בסמוך לתאונה וכן כי התיעוד הרפואי אשר צורף על ידה לתביעה וכן אופי פגיעתה, מלמדים על הקשר הסיבתי בין התאונה בעבודה ובין תלונותיה. הנתבע בכתב ההגנה בעיקר חזר על נימוקיו במכתב הדחייה – כי לתובעת לא אירע אירוע תאונתי ביום 23.2.2015 וכן להיעדר קשר סיבתי בין האירוע הנטען והמוכחש על ידו ובין הליקויים להם טוענת התובעת בברכיים ובכתף ימין.

4.ביום 31.5.2016 התקיים דיון מוקדם בתיק. בשל ספקות של הנתבע בכל הקשור לעצם קרות התאונה, נקבע מועד לשמיעת ראיות. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, לו צירפה תיעוד רפואי אשר תומך לטענתה בקיומו של האירוע. הנתבע הגיש את ההודעה אשר גבה מהתובעת ביום 11.11.2015. ביום 8.11.2016 התקיימה ישיבת הוכחות ובה נחקרה התובעת על תצהירה. כן נחקרה התובעת בקשר לתיעוד רפואי אשר הוגש בדיון על ידי הנתבע. הצדדים הגישו סיכומיהם. טענות הצדדים בסיכומיהם יפורטו לפי הצורך, במהלך הדיון.

5.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את מכלול הראיות והמסמכים שלפנינו, אנו סבורים כי התובעת עמדה בנטל להראות כי היא נחבלה בברכיה ובכתפה הימנית כתוצאה מאירוע שאירע לה במהלך עבודה, כמתואר על ידה. 

6.סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה", כך: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". יסוד הכרחי, אם כן, לקיום תאונת עבודה, הינו קיום תאונה, והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובעת.

7.קושי מרכזי אשר עמד בפני התובעת בהוכחת קיומו של אירוע התאונה, היה קשור ברישומים הרפואיים בסמוך לתאונה ועיקר ההתדיינות בתיק עסקה בכך.

בהתאם להלכה הפסוקה, יש ליתן משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית, שכן הדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים, נאמרים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו. עם זאת, יש לזכור, כי רישומים רפואיים נבחנים על ידי בית הדין כחלק ממכלול הראיות. כאמור בעב"ל 949-11-11 רמונדה טויטו- המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.12.2013: "זאת ועוד, אכן, מסמכים רפואיים ממועד הסמוך למועד הנטען בו התרחש האירוע התאונתי אינם חזות הכול ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה, ובית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות בפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי, ועדותם של המבוטח ועדיו [ראו: עניין אנעאמה]".

8.תיעוד רפואי ראשון הקשור באירוע, הינו מיום 1.3.2015, היינו כשבוע לאחריו. מגרסת התובעת עולה כי היא לא פנתה מיד לטיפול רפואי אלא נעזרה במשככי כאבים מתוך מחשבה שהכאבים יעברו. משלא חלפו הכאבים, פנתה התובעת לטענתה לרופאה. ראו: הודעת התובעת לחוקר הנתבע (עמ' 2 ש' 24-27, וש' 29-30) וכן כתב התביעה והתצהיר מטעמה. אלא שברישום הרפואי של ביקור התובעת בקופת החולים, מיום 1.3.2015, לא צוין דבר אודות בדיקת התובעת אלא צוין כי מדובר בביקור מנהלי. לעומת זאת, בהפניה אשר הוציא רופא המשפחה לתובעת, באותו היום, לצורך ביצוע בדיקת רנטגן לשתי הברכיים, צוין במטרת הבדיקה: "חבלה". על מנת ליישב סתירה זו, הורה בית הדין (החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 8.11.2016, עמ' 9) לקופת החולים למסור הודעה מפורטת המסבירה את פשר הדברים. בעקבות כך הוגש מסמך בכתב ידו ובחתימת רופא המשפחה שבו הוא מציין כי התובעת ביקרה אצלו בתאריך 1.3.2015 וביצעה צילום ב – 3.3.2015. כן ראו תשובת ב"כ קופת החולים לפיה מהמסמכים עולה כי התובעת אכן ביקרה במרפאה ביום 1.3.2015.