בש"פ 9988/16 אופיר כהן נ' מדינת ישראל

1. לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יקואל) ב-בפ"ת 26309-07-16, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר – להשיב לידיו את רישיון הנהיגה שלו, במסגרת עיון חוזר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), יחד עם סעיף 49 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה).

אביא להלן בתמצית את הנתונים הנדרשים להכרעה בערר.

רקע והליכים קודמים

2. בתאריך 13.07.2016 הוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד כתב אישום כנגד המבקש, במסגרתו יוחסו לו העבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה – עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודה; שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והשמדת ראיה – עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

3. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 01.03.2016, שעה 20:30, או בסמוך לכך, גב' הילה מיכלי נחמן ז"ל (להלן: המנוחה) נהגה ברכב מסוים (להלן: הרכב) בכביש 6, בקילומטר 145 מדרום לצפון, כאשר במושב הקדמי של הרכב ישב בנה הפעוט, ואילו אמה וילדיה התאומים, שהיו באותה העת בני כ-3 חודשים, ישבו מאחור. על פי הנטען, במהלך נסיעתה, המנוחה איבדה שליטה ברכב, פגעה במעקה הבטיחות הימני, ורכבה הסתחרר עד שנעצר על השול השמאלי, כשפניו לכיוון דרום, נגד כיוון התנועה, כאשר הפנס הקדמי שלו דולק. לפי הנטען לאחר עצירת הרכב החל להיפלט ממנו עשן. עוד נטען כי, המנוחה, שחששה לשלום הנוסעים ברכב, יצאה כדי להוציא את ילדיה ואמה ממנו. בכתב האישום נטען עוד כי הדלת הימנית של הרכב היתה תקועה, ולכן המנוחה הוציאה את ילדיה מהחלון, כאשר, במקביל, אמה הפעילה את איתותי האזהרה, ואז בקשה לצאת, בעזרת המנוחה מצידו השמאלי של הרכב. באותה העת, לפי הנטען, שני אנשים (להלן: האנשים), שרכבם היה תקול ומיקומם היה בעברו השני של הכביש, והיו עדים למתרחש – סימנו באמצעות פנסי הטלפון הנייד שלהם לרכבים חולפים, כדי להזהירם מפני הפגיעה ברכב וביושביו.

4. לפי הנטען בכתב האישום, בשעה 20:37 לערך – העורר נהג ברכב פרטי (להלן: הרכב הפוגע) בנתיב השמאלי של הכביש הנ"ל במהירות משוערת של כ-150 קמ"ש, לכל הפחות. משהגיע העורר בסמוך למקום עצירת הרכב, כך נטען, הוא פגע באמצעות הדופן השמאלי של הרכב הפוגע במנוחה, אשר כאמור ביקשה באותה העת לסייע לאמה לצאת מצידו השמאלי של הרכב. לפי הנטען, בעקבות כך המנוחה, הוטחה בדופן השמאלי של הרכב, והועפה לכביש, וכתוצאה מכך – היא נהרגה במקום (להלן: התאונה). עוד נטען כי כתוצאה מהתאונה הנ"ל: שמשת הרכב הפוגע התנפצה; נתלשה ממנו המראה השמאלית; נסדק הפנס השמאלי, ונמעך הפח בדלת הנהג ובכנף שמאל, כשעליהם רקמות ודם המנוחה. כן נטען כי מיד לאחר התאונה העורר עצר בשול הדרך הימני.

5. לפי המתואר בכתב האישום, בשלב זה גמלה בליבו של העורר החלטה להסתיר את מעורבותו בתאונה, להעלים ראיות ולשבש הליכי חקירה ומשפט (להלן: התכנית). בהתאם לתכנית הנ"ל, כך נטען, העורר התקרב לאנשים וחקר אותם אודות התאונה, זאת מבלי לומר להם כי הוא היה מעורב בה. עוד נטען כי העורר המתין במקום כ-18 דקות, וזאת מבלי לומר לאיש, ובפרט לגורמי ההצלה והמשטרה שהגיעו למקום, כי הוא זה שפגע במנוחה. בשלב מסוים, כך נטען, העורר חזר לרכב הפוגע, ועזב את המקום.

6. בכתב האישום נטען בנוסף כי מיד לאחר מכן, ובהתאם לתכנית, העורר נסע לסוכנות רכב, המצויה בבעלותו (להלן: הסוכנות), במטרה להשאיר שם את הרכב הפוגע, ולצאת משם עם רכב אחר. עוד נטען כי העורר שטף את צידו השמאלי של הרכב הפוגע באמצעות צינור המיועד לשטיפה בלחץ מים גבוה, והעלים חלק מהרקמות ואת דמה של המנוחה. לאחר מכן, כך נטען, העורר עזב את הסוכנות, ונסע ברכב הפוגע לתחנת המשטרה, שם דיווח, על פי הנטען, דיווח כוזב כי נסע בכביש 6 ונפגע על ידי רכב מסוג מרצדס בצבע שחור.   

7. בתאריך 01.03.2016 – יום התאונה – נפסל רישיונו של העורר ל-90 ימים על ידי קצין משטרה מוסמך (להלן: הפסילה).