בש"פ 9901/16, מדינת ישראל נ' פלוני

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד), במ"ת 23879-10-16, מיום 18.12.2016, בגדרה הוחלט לשחרר את המשיב ממעצר, בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית בפיקוח אלקטרוני.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין; ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, בצירוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

          כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 12.10.2016, יצאו המשיב ורעייתו (להלן: המתלוננת) לטיול, יחד עם בני משפחתה. במהלך אותו יום, הצטרפו לטיול אחיה של המתלוננת ורעייתו, למורת רוחו של המשיב, אשר מצוי בסכסוך עם האח. בסמוך לשעה 16:00, קרא המשיב למתלוננת להגיע לרכבם, וכשהיא נכנסה, הניע המשיב את הרכב ונסע מהמקום. במהלך הנסיעה, צעק המשיב על המתלוננת, וקילל אותה, ובתום הנסיעה הוא עצר את הרכב במקום נידח במדבר, יצא מהרכב, ופשט את חולצתו, כשהוא ממשיך לצעוק על המתלוננת ולקלל אותה. המשיב הפשיל את מכנסיו, והורה למתלוננת לקיים עמו מין אוראלי. המתלוננת סירבה לעשות כן, אולם בהמשך עשתה כבקשת המשיב, משום שחששה ממנו. המתלוננת נכנסה לרכב, והמשיב נכנס אחריה, והורה לה לבצע בו מין אוראלי פעם נוספת. המתלוננת סירבה, ובתגובה לכך כפה עליה המשיב לעשות זאת, שעה שהוא מכה אותה בעינה ותופס אותה בשערותיה. בשלב מאוחר יותר, בעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה, כאשר כל העת היא ביקשה ממנו בבכי לחדול ממעשיו. לאחר נסיעה קצרה ברכב, דרש המשיב מהמתלוננת לקיים עמו יחסים מיניים בשנית. המתלוננת סירבה לעשות כן, וכאשר ניסה המשיב להתקרב אליה, היא יצאה מהרכב על מנת לזעוק לעזרה, אך לא היה איש בסביבה. המשיב הרים אבן, והמתלוננת חזרה לרכב תחת איומיו כי יכה אותה בראשה. בהמשך הדברים, כאשר עצר המשיב כדי למלא דלק, התקשרה המתלוננת לאחותה, סיפרה לה כי היא רבה עם המשיב, וביקשה ממנה שתיקח את ילדיה חזרה לביתם. כששמע זאת המשיב, הוא סטר למתלוננת בפיה, ניתק את השיחה, והמשיך בנסיעה לביתם.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, הוגשה בקשה להאריך את מעצרו, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה טענה העוררת, כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, ובכלל זאת עדותה של המתלוננת וצילום החבלות שנגרמו לה בעקבות האירוע המתואר בכתב האישום. כמו כן, טענה העוררת כי המעשים המיוחסים למשיב יוצרים חשש סביר כי הלה יסכן את שלום הציבור, ולפיכך מקימים עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בנוסף, טענה העוררת, כי נוכח מהות העבירות, קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, המגבש עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

ההליכים בפני בית משפט קמא

4. בהחלטה מיום 25.10.2016, ציין בית משפט קמא כי "העבירה בוצעה, ככל הנראה, כאשר המשיב מצוי תחת השפעת אלכוהול, ואף שאין בכך כדי להפחית מהמסוכנות הנשקפת ממעשים אלה, יש לבחון האם מדובר בהתנהלות חוזרת, מה טיב התנהגותו של המשיב בדרך כלל, ומה התמונה הכוללת הנוגעת לו". לצורך קבלת מענה בסוגיות אלו, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ועל עריכת דיון, ביום 10.11.2016, לאחר קבלת התסקיר האמור.

5. ביום 10.11.2016, לאחר עיון בתסקיר המבחן והאזנה לטיעוני הצדדים, החליט בית משפט קמא כי "ניתן יהיה לשקול חלופה אם תוצע חלופה הדוקה דיה", לאור "שקלול המעשים המיוחסים למשיב, עמדת המתלוננת, רמת הסיכון שנקבעה בתסקיר", וכן העובדה כי "מדובר בסיכון כלפי המתלוננת". בהמשך לכך, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר מעצר משלים, במסגרתו יבחן שירות המבחן את המפקחים הנוספים שהוצעו על ידי המשיב, ויבהיר "מה האפיק הטיפולי המתאים במקרה דנא, אם ישוחרר המשיב ממעצר".

6. ביום 21.11.2016, הוגש לבית משפט קמא תסקיר משלים, ממנו עולה כי שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים הינם בעלי גישה מגוננת כלפי המשיב; הם מטשטשים את נסיבות מעצרו; ואינם ערים למהות הפיקוח לו הם נדרשים. לאחר עיון בתסקיר זה, ולאור בקשת המשיב "להציג חלופה מחוץ לעיר בפיקוח אלקטרוני ובליווי מפקחים נוספים", הורה בית משפט קמא, בהחלטה מיום 22.11.2016, על עריכת תסקיר משלים נוסף, ככל שתוצג בפני שירות המבחן חלופת מעצר מתאימה "בימים הקרובים". בנוסף, הורה בית משפט קמא על עריכת דיון ביום 7.12.2016, "מתוך תקווה שעד לאותה עת תוצג חלופה מתאימה".