בש"פ 8495/15 איימן בן סראי חוסיין אלדין נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברק נבו) במ"ת 43264-09-15 מיום 19.11.2015, במסגרתה נקבע כי דין הבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד העורר להתקבל, וכי חלופת המעצר המוצעת בעניינו אינה חלופת מעצר ראויה העשויה לאיין את מסוכנותו.

הליכי המעצר עד כה

2. ביום 25.9.2015 הוגש נגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); ושוד בצוותא, לפי סעיף 402(א) לחוק בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום, העורר ועלי שומרי (להלן: עלי, ושניהם ביחד: השניים) קשרו קשר לשדוד את נהג המונית מ.ע. (להלן: המתלונן). במסגרת הקשר, ביום 26.7.2015 התקשר העורר למתלונן, עמו יש לו היכרות מוקדמת, וביקש ממנו לאסוף את חברו עלי מתחנת אוטובוס הסמוכה לעיר נשר. בשעה 17:30 אסף המתלונן את עלי במונית ונסע עמו לכיוון נתניה. במהלך הנסיעה התקשר העורר מספר פעמים לעלי והורה לו לכוון את המתלונן לעבר מחסום טול כרם. כשהגיעה המונית למרחק קילומטרים ספורים מהמחסום הורה עלי למתלונן לעצור את המונית בצד, ובהתאם לתוכניתו של העורר אמר עלי למתלונן: "זה שוד", החל לצעוק עליו שיצא מהרכב ואיים כי ירצח אותו אם ידווח למשטרה. המתלונן נמלט מהמונית ועלי המשיך בנסיעה לכיוון המחסום.
3. על פי עובדות האישום השני בכתב האישום, עובר ליום 8.8.2015 קשרו השניים קשר לשדוד מונית נוספת. במסגרת הקשר, ביום 8.8.2015 עלו השניים למוניתה של ר.ב (להלן: המתלוננת), אשר לבקשתם הסיעה אותם לעבר מחסום טול כרם. כ-200 מטר לאחר המחסום ירד העורר מהמונית ועלי עבר לשבת במושב הקדמי לצדה של המתלוננת. על פי המתואר בכתב האישום, מיד לאחר מכן, בהתאם לתכנית שנרקמה עם העורר, אמר עלי למתלוננת: "צאי מהרכב או יהיו בעיות". המתלוננת ניסתה לקחת את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה, אולם עלי נתן לה מכה על היד ומנע זאת ממנה. לאחר מכן, נמלטה המתלוננת מהמונית ועלי המשיך בנסיעה מהירה לכיוון טול כרם. 

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וביניהן הודעתו של עלי; הודעות המתלוננים משני אירועי השוד; איכונים טלפוניים; ושיחות בין העורר לבין המתלונן ביום השוד. כן נטען, כי העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עוד נטען כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים עילת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4), שכן שותפו לעבירה איים ונהג באלימות כלפי המתלוננים. לבסוף, נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים נוכח היכרותו המוקדמת של העורר עם המתלונן; ואיומים שהשמיע העורר, לכאורה, ביחס לאפשרות כי יפגע בשותפו לעבירה אשר הפליל אותו.

5. ביום 28.10.2015 קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. עוד קבע בית המשפט כי מתקיימות עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש מפני שיבוש הליכים והשפעה על עדים. חרף האמור, נוכח העובדה כי עברו הפלילי של העורר התיישן ולנוכח העובדה שלא ביצע במו ידיו מעשה אלימות כלשהו – הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר הולמת בעניינו.

6. ביום 19.11.2015 אימץ בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. מתסקיר המעצר עולה, כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, ובפרט המפקחים המוצעים, אינם יכולים לאיין את מסוכנותו. ביחס לאמו של העורר צוין כי היא לא דמות סמכותית עבורו ולא תוכל לפקח עליו. ביחס לשני אחיו של העורר העריך שירות המבחן כי הם רואים באופן בלתי מותאם את יכולתם לסייע לו, והם אינם מודעים לעומק מעורבותו בהימורים ולכלל הלחצים המופעלים עליו בשל כך. בית המשפט המחוזי קבע, כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה, שכן המעשים המיוחסים לו מעידים על יכולת מניפולטיבית והשפעה על הזולת; יכולת תכנון; העדר מורא מפני החוק; ונכונות לפגוע באנשים שהוא מכיר. בנוסף, נקבע כי העובדה שעלי שוחרר לחלופת מעצר איננה משליכה על עניינו של העורר. בשונה מהעורר, תסקיר המעצר בעניינו של עלי היה חיובי והוא אף שיתף פעולה בחקירתו.

הערר

7. בערר שלפניי טוען העורר כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בבית אמו בפיקוח רצוף של שני אחיו או לחילופין על מעצרו בפיקוח אלקטרוני באותם תנאים. לשיטתו של העורר, תסקיר המעצר העריך כי רמת מסוכנותו היא נמוכה בכל הנוגע למעורבות במעשי אלימות. בנוסף העורר סבור כי יש לסטות מהמלצתו של שירות המבחן בשל מספר סיבות, וביניהן ההתרשמות הכללית החיובית מאֶחָיו; העדר עברו הפלילי; העובדה שלא מיוחס לו מעשה אלימות שביצע בעצמו או נוכחות בשעת מעשה שוד; העובדה כי שירות המבחן מיקד את הסיכון הנשקף מפניו בבעיית ההימורים ממנה הוא סובל, להבדיל ממעורבות בעבירות המסכנות את הציבור; ושחרורו של עלי, שותפו של העורר, לחלופת מעצר, חרף חלקו הגדול בביצוע מעשי השוד ועל אף שיוחס לו ניסיון שוד נוסף. העורר סבור כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים, מבלי שהתרשם משני אחיו ומבלי ששקל את הצעתו החלופית למעצר בפיקוח אלקטרוני. בדיון בפניי הציע בא כוחו של העורר חלופת מעצר נוספת בבית אחיו של העורר.
8. המשיבה מנגד סבורה כי יש לדחות את הערר ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו. בדיון בפניי טענה באת-כוח המשיבה כי אין מקום לסטות מהמלצתו של שירות המבחן אשר העריך כי מסוכנותו של העורר היא גבוהה ובאה לידי ביטוי בעיקר במעורבותו בהימורים ובקשריו השוליים. בנוסף, הדגישה באת כוח המשיבה את התרשמות שירות המבחן לפיה חלופת המעצר שהוצעה אינה נותנת מענה הולם לסיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו של העורר.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בערר, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתסקיר המעצר, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. ראשית אציין, כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר. לפיכך, המחלוקת בענייננו מתמצה בשאלה האם ישנו מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר או על מעצרו בתנאים של פיקוח אלקטרוני, חלף המעצר מאחורי סורג ובריח בו הוא מצוי כעת? סבורני, כאמור, כי התשובה לכך היא שלילית, כפי שאפרט להלן.