בש"פ 8367/15 פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

כתב האישום

2. נגד העותר ואדם נוסף הוגש כתב אישום החובק שלושה אישומים, ואשר ייחס לעותר עבירות של הצתה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 448(א) סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); השחתת פני מקרקעין ממניע של עוינות כלפי ציבור, לפי סעיף 196 בצירוף סעיפים 114ו ו-29 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; קשירת קשר להשגת מטרה אסורה, לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

3. על פי עובדות כתב האישום, העותר ואחרים שזהותם אינה ידועה (להלן: המציתים) קשרו קשר להצית את כנסיית הלחם והדגים והמנזר הסמוך לה (להלן בהתאמה: הכנסייה ו-המנזר), וזאת על רקע עמדה אידיאולוגית קיצונית העוינת את הדת הנוצרית ורואה בה עבודת אלילים אותה יש למגר. על פי המתואר, בליל יום 18.6.2015, הגיעו המציתים לאזור הכנסייה כשהם מצוידים בבקבוקים מלאי בנזין, ושם הציתו את חדר הישיבות שבמנזר ואת דלת מבנה המגורים בו שהו באותה עת שני כמרים. עוד מתואר כי המציתים ריססו כתובת שנאה על קיר המנזר. כן מתואר בכתב האישום כי כאשר הופיעו שוטרים בביתו של העותר כדי לעצרו ולערוך חיפוש בביתו, הוא ניסה לחמוק מהבית. לבסוף, מצוין בכתב האישום כי העותר הפר צו הרחקה שיפוטי בכך שישב ברכבו של אדם עמו נאסר עליו להיפגש.

תעודת החיסיון

4. ביום 4.11.2015, שר הביטחון הוציא תעודת חיסיון לעניין ההליך הפלילי נגד העותר, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות (להלן:תעודת החיסיון). בתעודה נאמר כי מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לתחומים המפורטים להלן, עלולה לפגוע בביטחון המדינה: ראיות הנוגעות למקורות מידע של שירות הביטחון הכללי, ופרטי מידע שיש בהם לחשוף מקורות אלה; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי – לרבות תוכן העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה; אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה; תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי. בתעודת החיסיון הובהר כי היא חלה גם על רשימת החומר והמידע החוסים תחתיה.

העתירה לגילוי ראיה

5. בעתירה שלפניי, טוען העותר כי תעודת החיסיון נוסחה באופן גורף, החורג מהמקובל, וכי לא צורף אליה כל פירוט של החומר החסוי. העותר סבור כי הוצאת תעודת חיסיון אינה משחררת את המשיבה מחובתה להעביר אליו את החומר הנתון תחת חיסיון בקווים כלליים, על מנת שתהיה לו אינדיקציה כלשהי לגבי טיבו של חומר זה. העותר מפנה לפסיקה העוסקת ברשימות של החומר החסוי, כאשר לעמדתו פסיקה זו מלמדת כי בכל מקרה חייבת המשיבה להעביר חומר כלשהו לידיו. בנוסף, העותר טוען כי בחומר החסוי ישנן ראיות מהותיות להגנתו, וכי חומר זה עשוי לסייע לו בחקירות הנגדיות. בפרט, ציין העותר כי ייתכן והמקור המודיעיני אשר הפליל אותו הוא-הוא הגורם אשר הצית את הכנסייה בפועל.

6. המשיבה בתגובתה טוענת כי לא ניתן לחשוף אף את רשימת החומר החוסה תחת החיסיון, מבלי לפגוע באינטרסים אשר לשמם הוצאה תעודת החיסיון. כן מדגישה המשיבה כי אין בחומר החסוי כל מסמך אשר הוא חיוני להגנתו של העותר. זאת, בין השאר, נוכח קיומו של חומר גלוי אשר קושר את העותר למעשים, ואשר היווה את הבסיס למעצרו של העותר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. משכך, המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה.